דתי מיוסר וגאה

האם אנחנו עסוקים יותר בלהיות נאהבים, מאשר בהגשמת מה שאנחנו אוהבים? האם אהבת האמת הראשונה היא גם תמיד האחרונה? אהבת אמת זה כשאתה לא מצליח להרדם כי המציאות שלך טובה מחלומותייך. מהי אהבת אמת? תשובה החלטית לשאלה אין. אבל רבים מאיתנו נוטים להתאהב בבלתי אפשרי. הפילוסוף הסיני לאו צה אמר,להיות נאהב עמוקות על-ידי מישהו מעניק לך כוח, בעוד לאהוב מישהו עמוקות מעניק לך אומץ. אהבה היא החזקה מכל התשוקות, שכן היא תוקפת בו זמנית את הראש, הלב והחושים.  בשיחות הרבות שאני מנהל עם הגברים שמתקשרים אלי הסיפור חוזר על עצמו. התאהבות בבלתי אפשרי. גברים נשואים הומוסקוסואלים מד הרגישות שלהם מאוד גבוה. למעשה גבר הומוסקסואל נשוי מסתובב באופן תמידי עם חור בלב. רבים מהם אוהבים מאוד את נשותיהם, אהבה אמיתית. אבל, למרבה הצער הם לא מאוהבים. ההבדל בין לאהוב ולהתאהב הוא גדול. גברים במצבם האישי כשפוגשים גבר גם אם זה לסטוץ מד הרגישות מרקיע שחקים, הם מיד חשים רצויים, ונאהבים. מרבית המפגשים מעין אילו מסתיימים אחר מפגש חד פעמי ורבים מאותם גברים חשים את הדקירה בלב. אני שומע לא מעט גברים ביומיום. חלקם מתאהבים בגברים מהסטוצים, חלקם מתאהבים באילו שלא רוצים אותם או סתם התאהבות בגבר סטרייט ממקום עבודתם. שלא תטעו, למרות שזוהי התאהבות שגויה אבל הלב מדבר והוא לעיתים חזק הרבה מעבר למוח. אי אפשר להתווכח עם רגשותיו של אדם. אפשר לנסות להסביר, לתמוך אבל בסוג התאהבות כזאת יש כמעין חומה סביב ללב שמאוד קשה להבקיעה. אהבה לא זקוקה לזמן. וההוכחה לכך, הדבר היחיד שהזמן יכול לעשות הוא להעלים אותה. אהבה יכולה להיות אקראית המלווה בפחד שהוא בלתי נמנע. הפחד של גבר נשוי הומוסקסואל הוא להתאהב וכך כל חייו עלולים להשתנות. התאהבות יכולה בעצם לפרק לו את כל מה שהוא מנסה בקשיים עצומים לשמר, וזה את מסגרת המשפחתית שבו הוא נמצא. דוסטוייבסקי כתב, "כדי לאהוב אדם, מן הצורך שיחביא עצמו במסתרים, ואם אך מגלה הוא את פניו, עברה האהבה ובטלה מן העולם.ועוד דבר שהוא כתב, אהבה קודמת להיגיון. על אחת כמה וכמה זה נכון אצל אותם גברים. גברים עם רגישות כל כך גבוה ההגיון מפנה את מקומו ללב המשתלט בצורה טוטלית. להתאהב ולהיות מאוהב, איזו הרגשה עילאית שכולנו רוצים בה ללא הבדל בנטיותינו. תבלין ההתאהבות הוא המרכיב העיקרי החסר לכל אותם גברים. רבים מהם חשים את הפספוס של  תחושת החיים האמיתית. נפוליאון בונפרטה הטיב לתאר מהי אהבה אמיתית, מה זאת אהבה? התרגשות השמה בכף המאזניים האחת את כל אוצרות תבל ומלואה, ובשנייה, את היצור האהוב לבדו. יש לא מעט גברים רווקים הפונים אלי הרוצים להקים משפחה עם אשה ולהביא ילדים לעולם. לכולם סיפור זהה. הם יוצאים עם לא מעט בחורות והם אומרים אנחנו לא מרגישים כלום כלפיה. לכולם אותם פחדים שמא לא יתפקדו כבעל. מבחינתם אין אופציה לחיות חיי הומוסקסואלים. אם נכון הפתגם, אהבה איננה התבוננות זה בזה, אלא התבוננות משותפת לאותו כיוון? אם כך, אפשר לחיות לפי הפתגם הזה ולאהוב, ולחיות חיים משותפים ומלאים. טולסטוי כתב, לומר שתוכל לאהוב אדם אחד כל ימי חייך דומה לאמירה שנר אחד ימשיך לבעור במשך כל תקופת חייך. אני מכיר את כל דיעות המתלהמים שהטיחו בי לא פעם. בגידה של בעלים סטרייטים בנשותיהם הוא דבר של מה בכך. בתוך עמי אני חי. אני שמעתי ושומע לא מעט את התפארות של אותם גברים בוגדים. האם זה נובע  מנטיה של בגידה כמו גבר עם נטיה הומוסקסואלית? או שהם חושבים כמאמרו של טולסטוי? שאלה רטורית. אל תטיחו בנו מוסר בגרוש. גברים נשואים עם נטיה הומוסקסואלית עוברים חיים לא פשוטים. אני מקשיב להם יומיום. חיים המלווים בעצבות, כעסים, פחדים, וחוסר עצום בלבם. אז תחסכו ממני את כל דברי המוסר שלכם ואל תדונו אדם עד שתגיעו למקומו. לאותם גברים המתאהבים באהבה שגויה חשוב לדעת הנאת האהבה נמשכת רק רגע אחד, ייסוריה נמשכים כל החיים. כן אנחנו זקוקים ורצים לאהוב, שפינוזה כתב, כשמישהו אומר אני אוהב אותך הוא מתכוון ל'אני זקוק לך. כן אנחנו זקוקים לאהבה כי זהו דרכו של עולם. אני אסיים במה שויקטור הוגו כתב, ואני חושב שזה מתאים לאותם גברים שאני שומע לא פעם מה הם מוצאים בי,  אושר עילאי בחיים הוא להיות נאהב בזכות עצמך, או נכון יותר להיות נאהב למרות עצמך.

בעקבות המאמר שכתבתי על "הפרויקט" זרם הפונים גבר והלך. המכנה המשותף לכולם זהו "ההקשבה". להקשיב לאנשים, לתת להם להשתחרר. אני לא פסיכולוג, אני בן אדם ככל האדם אבל עם יכולת הקשבה. כל אדם החי בהתמודדות רוצה שיקשיבו לו, שיתנו לא את ההזדמנות לפרוק ולהתפרק, לשחרר מועקות כבדות משא. ההשלמה עם מי שאנחנו קשה על רבים, אדם יכול לשכנע את כולם שהוא מישהו אחר,  אבל אף פעם לא את עצמו. אני יכול להעיד על עצמי שאני משוחח עם הרבה מאוד אנשים במסגרת הפרויקט שלי. אחרי כל שיחה אני מרגיש מצד אחד כמה טוב היה לחלוק עם עוד אדם את ההתמודדות, את הכאב שאנחנו נושאים בתוכינו, ומצד שני אחרי כל שיחה כזאת אני מרגיש עייפות. עייפות הנפש. יש פתגם שאומר, "אולי כל הקיום האנושי הוא מאבק על אוזן קשבת". הפתגם נכון בוודאי על אנשים החיים בהתמודדות אין סופית בינם לבין עצמם ואין להם עם מי לחלוק את התחושות, הרגשות והכאב הפנימי. מטבע מצבינו הכל נעשה על בסיס של אמון הדדי. לא קל לדבר על דברים שנצרת בתוך לבך במשך שנים ארוכות. לעיתים לאחר שיחה כזאת המדבר מרגיש כמין התפשטות הנפש. אומרים שכשנותנים בך אמון, זוהי מחמאה גדולה יותר מאשר כשאוהבים אותך. האמון שאנחנו נותנים אחד בשני בכל שיחה כזאת היא תחושה של הקלה עם כוחות מחודשים,אתה מבין שאנחנו לא לבד בכל העולם המטורף הזה שאנחנו חיים בו, או יותר נכון בצורת חיים שאנחנו נמצאים בו. רבי נחמן מברסלב כתב, "לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים, זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה,  לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות אחד לשני. נטולי בקורת, לתת הרגשה של אנחנו אנשים רצויים, לתמוך ולחזק. אם אנחנו לא נחזק אחד את השני אין איש שיעשה את זה בשבילנו.שום דבר אינו מעייף יותר מאשר לנסות להיות אדם שונה מזה שאנחנו.  דברתי עם ידיד שלי שנמצא באותו מצב אישי כמוני. הוא כל הזמן טען בפני קשה לי שאנחנו שונים, נמאס לי מהדעות הקדומות שהוא שומע כל יום, אני מרגיש שאני נמצא בהשרדות יומיומית. אני לא שורד אני מתמודד. וההבדל הוא גדול. בזמנו הבאתי לכם את סיפורו של יובל. בחור שנלחם וחי חיי הישרדות על חייו. אנחנו מתמודדים עם נטיותינו יום יום שעה שעה. כן, אולי אנחנו שונים. אנחנו שונים מהרוב, אבל זה בהחלט לא עושה אותנו פחות טובים. רבים מאיתנו אנשים טובים משכילים התורמים לחיי החברה לא פחות מהרוב. לגבי הדיעות הקדומות, ההכרה בהומוסקסואליות לאורך מאה השנים האחרונות השתנתה ללא הכר. כן דיעות קדומות תמיד היו ותמיד יהיו. העיתונאי האמריקאי אדוארד מורו כתב על דיעות קדומות, "כל אדם הוא אסיר של נסיון חייו. אף אחד אינו יכול להעלים דעות קדומות, אלא רק להכיר בהן.אנשים רבים מאוד חושבים שהם חושבים, כאשר הלכה למעשה הם רק מארגנים מחדש את הדעות הקדומות שלהם". אנחנו נמשיך לחיות את היום, כמו שגתה אמר, "אין דבר יקר ערך יותר מאשר היום הזה". למרות דיעות קדומות אילו או אחרות, נמשיך להתמודד ולחיות את חיינו כאנשים רגילים כחלק מחברה נורמטיבית. אני אסיים במשפט חשוב הנוגע לכולנו,

ביום חמישי הייתי עד לויכוח בין שני אנשים. השניים בהגדרה הם אנשים אינטלגנטים, מצליחנים, בעלי מעמד בעולמם העסקי והחברתי. אמנם אנחנו בקשרי חברות אבל לא הייתי צד בויכוח ולא הבעתי עמדה. בלהט הויכוח אחד אמר לשני יה חתיכת מז..ן בתחת אתה מדבר כמו הומו. בלעתי את רוקי לשמע המשפט המכוער מפי אחד מחברי וחשבתי לעצמי על המשפט "האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת" , גם אם זה מילולית. אבל שתקתי. אחרי רגיעת הויכוח ישבתי עם חברי לשתות משהו. והעלתי לדיון את המשפט שיצא מפיו בלהט הויכוח. בקשתי ממנו הסבר. בתחלה הוא לא זכר, התפתל ואז אמר, כעסתי והקונטציה הראשונית שעלתה לי בראש היה שהוא מדבר כמו הומו אתה יודע סיסי שכזה. תראה אמרתי לו, אומרים שמילים תמימות וחלשות ככל שיהיו בעומדן במילון, הופכות בעלות-און לטוב או לרע, בידיו של אדם היודע כיצד לשלב אותן יחד.חלק מן החטאים הגדולים ביותר של המין האנושי נעשו תחת חסותם של מילים או צרופי מילים קסומים. מילים יכולות לשמש כנשק. הרמב"ם כתב באיגרת המוסר, "שבו ושיקלו הדבר טרם תוציאו אותו מפיכם, כי לא תוכלו להשיבו". איך אתה יכול להשתמש בבני אדם שחלקם הגדול לא פחות אינטלגנטים ממך, מלומדים ומשכילים לפחות כמוך ולהשתמש בהם כקללה, התרסה כנגד בן אדם אחר? לא פעם אני שומע שמשתמשים במילה "הומו" כקללה. להבדיל אלף אלפי הבדלות תמיד הקפדתי שילדי לא ישתמשו במילה "מפגר" כקללה. אדם הוא אדם וחלילה להשתמש בו כנגד כל אחד כקללה. תמיד יש לזכור, "את הכתוב אפשר למחוק, אך את הנאמר אין להשיב". בסופה של השיחה אמרתי לו, אני אגיד לך שני דברים שאמר הפילוסוף היווני אפיקטטוס, "תחילה עליך ללמוד את משמעות דבריך ורק לאחר מכן לדבר". באשר לי אמרתי לו, חשבתי פעמיים אם להעיר לך אבל דבריו אפיקטטוס  שאמר, "אל תפחד פן יבזוך על דבריך,  אנשי צדק לא יבזוך על זאת, ואשר לאחרים, אל תשים לב לדבריהם. נגר מומחה לא יצטער אם אדם שאינו מבין כלום בנגרות לא יעריך כראוי את עבודתו הטובה. חיזקו אותי להעיר לך. בסיומה של אותה שיחה שכרי היה שחברי אמר לי שהוא מקבל את דבריי ויותר הוא לא יאמר את זה שוב.

חומר מחשבה לכולם.