דתי מיוסר וגאה

תשובה, תפילה וצדקה אינם מועילים בעבירות שבן אדם לחברו. לצורך קבלת מחילה, צריך לקבל את סליחת החבר שחטאנו כלפי החוטא מצווה לחזור ולבקש סליחה עד שימחל לו, אבל גם החבר מצווה למחול מיד.
"אם אין חבירו סולח, יחזור וילך אליו פעם שנייה ושלישית,
וירבה לשלוח אליו חברים, שידברו על ליבו שימחל לו
על אשר חטא נגדו.
ולא יהא אדם אכזרי שלא לסלוח, אלא יסלח לו מיד" (שולחן ערוך סימן קלא, סעיף ד')

חשבון נפש אינו עניין דתי. חשבון נפש הוא הכרחי לכל אדם בין אם הוא דתי או שאינו דתי. במשך השנה אנחנו חיים במעין שגרה. בית, עבודה, לימודים ושאר העיסוקים של כל אחד ואחת. בשגרה היומיומית לעיתים אנחנו פוגעים באנשים במכוון או שלא במכוון. לעיתים אדם צריך לעצור רגע אחד מהריצה היומיומית ולחשוב עם עצמו ולערוך כמעין סיכום שנתי חצי שנתי או חודשי, מה עשיתי, האם פגעתי במישהו, העלבתי צערתי. ההכרה בטעויות שלנו הוא גם המגן שלנו להשתדל לא לטעות בעתיד. כולנו בלי יוצא מן הכלל פגענו במישהו מבלי לשים לב. בספר מסילת ישרים אחד מספרי המוסר הנפוצים שכתב רבי משה לוצאטו מהמאה ה-17 כתוב, "יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומידה רעה כל-שכן עברה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו, דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עיתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא."  חשבון נפש פרטי הוא כמעין ספירת מלאי בחנות. אנחנו מונים את המלאי שלנו ומנסים לעשות סדר בכל הניירות והחשבונות כדאי שהעסק ימשיך לתפקד כמו שצריך נטול בעיות שנתקל בהם בעתיד. בקשת סליחה מאדם לעיתים הוא לא קל. בפרט אם אנחנו חושבים שאנחנו צודקים, ומה פתאום שאבקש סליחה אם אני צודק. בקשת סליחה מצריכה מאיתנו למחול על כבודנו. ההרגשה הפנימית שאחרי בקשת הסליחה היא נפלאה ומרגיעה. ראש השנה הוא זמן מצוין לעריכת חשבון נפש. שנה חדשה השנה שחלפה מאחורינו וזה הזמן להתחיל את השנה החדשה בלב ובמצפון נקי ושקט.

אני רצה לנצל את המקום ולבקש סליחה ומחילה בכל מי שפגעתי בו. לא היה לי ואין לי כוונה לפגוע באיש. לעיתים הפגיעה נבעה מלהט הוויכוח והדברים. בעקבות הבלוג שאני כותב ספגתי לא מעט עלבונות בעיקר על מצבי האישי ונטייתי. רבי נחמן מברסלב כתב בספרו, "לעלבון השב בשתיקה. כשפוגעים בך, אל תשיב באותה מטבע. אז תהיה ראוי לכבוד אמיתי, כבוד שהוא כבוד פנימי, כבוד הבא ממקור עליון". אני מוחק את כל הדברים שספגתי מזכרוני ומוחל כל אחד ואחת ומאחל לכולנו להתחיל את השנה החדשה בכבוד הדדי, סובלנות וסבלנות, הערכה הדדית והתחשבות בזולת. אני אסיים בשני משניות ממסכת אבות. מסכת אבות הוא בעצם מדריך לאדם כיצד לנהוג בעיקר בין אדם לחברו.

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. (פרק ד, משנה י"ב)

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה. שנת בריאות אושר ופרנסה טובה.

שיחה אקראית בין שני גברים. בן כמה? מהיכן? המשפט הבא, אני מקווה שאתה לא הומו כי אני לא בקטע. שיחה כזאת שמעתי מספר פעמים. האם שיחת חולין בין שני גברים לא יכולה להתנהל מבלי להעלות את המשפט, "אני לא הומו כי אני לא בקטע"? נניח שאחד הצדדים כן הומו, האם בכל זאת שני גברים לא יכולים לנהל שיחת חולין בלי להכניס את הצד המיני? יש מן רתיעה אצל חלק מהגברים לשוחח עם גברים אחרים ללא כל קונטציה מינית רק בגלל שהוא גבר. לכל אדם יש נסיון חיים, אולי הוא לא יכול להעלים את הדעות הקדומות שיש בו אבל הוא בהחלט יכול להכיר בהם. הטעות של בן אנוש בדיעות קדומות הם משחר ילדותו שעליהם הוא גדל. אינשטיין אמר, הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה. האם לא הגיע הזמן לפרק את כל הדעות הקדומות בנושא נטיה מינית? אנחנו יושבים במקום עבודתנו שנים עם אותם אנשים אף אחד לא יודע את הנטיה האמיתית של האדם היושב לצידנו גם אם הם חברים לעבודה במשך הרבה מאוד שנים. אין לי ספק ברגע שיוודע על חבר לעבודה שאיתו אתה חולק שנים רבות שהוא בעל נטיה הומוסקסואלית הרתיעה תגיע יחד עם הוודע הידיעה המרעישה. למה? האם הוא השתנה רק מעצם הידיעה? בנימין זאב הרצל כתב בספרו אלטנוילנד, איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. (איזה נטיה מינית יש לו) עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די. האם לא הגיע הזמן לומר די?  לאחרונה שוחחתי עם אדם בן שישים בעל מעמד בחברה מאוד מכובדת וידועה. נשוי עם ילדים והומוסקסואל שמטבע הדברים עמוק מאוד בארון. המעמד שלו בעבודה היא אך ורק בזכות אישיותו ועבודתו המסורה בחברה בה הוא עובד. האם מעמדו יכול להשתנות באם יוודע מהו נטייתו המינית? אני מניח שהרבה יגידו לא מה פתאום. אתן לכם חדשה מרעישה, חבר שלי פוטר מרשת מאוד ידועה מרגע היוודעה לבוס שלו על נטייתו המינית. אותו אדם נבחר לא פעם כעובד מצטיין. רקע הפיטורין? סיבות מתחמקות ולא רציניות. אבל מאחורי הקלעים הבהירו לו את הסיבה האמיתית לפיטוריו. לעיתים בורות של אנשים הם אינם תמימות כי אם פשע. הבורות כלפי האחר הוא משווע וצריך תיקון בחברה במיידי. ברגע שהחברה תכיר בבורות שלה כלפי האחר זה יהיה בהחלט הצעד הראשון  להשכיל כי כולנו שווים בפני האל והאדם. כתבתי פעם שזכויות לא דורשים, זכויות יוצרים. אנחנו יוצרים בעצם היותינו בני אדם טובים שיודעים לכבד אחד את השני, בעצם היותינו כחלק מהחברה הכוללת וכתורמים לחברה, בעצם היותינו להיות בן אדם פשוטו כמשמעו. אז באמת הגיע הזמן להגיד די! די לכל הבורות, די למזלזלים ולמתריסים כלפי האחר, די לדעות הקדומות כולנו בני אדם שווים ואין לאף אחד זכות להסתכל על האחר בצורה מתנשאת ובוטה. פשוט די!! אני אסיים בדבריו של רבי שלמה אבן גבירול שכתב: