סוף סוף קרה משהו שרציתי.
זתומרת, כבר המון זמן לא רציתי, ואתמול העלת לי את החשק שוב.
כבר הרבה זמן שאני לא חושבת עליך, מאז הפעם ההיא, אח"כ בכלל לא דיברנו תקופה ארוכה, ולא ידעתי מה קורה איתך, לי היו איזה שני סטוצים וחבר, וגם לך..
פשוט, שכחתי מקיומך.
וכשחזרתי לארץ, חזרנו לדבר, חיזקנו קשר, אבל כבר לא הרגשתי אליך מה שהרגשתי אז, בפעמים ההן, כי.. איך לומר, די דפקת אותי.
לא רצית את מה שאני רציתי, וזה די שבר אותי, ופשוט לא רציתי לדבר איתך יותר
היית בחו"ל עכשיו חודש, וכשחזרת, חזר הרצון, התשוקה, הלהט.
לפני שחזרת שאלת אותי אם אני מתגעגעת אליך, ואני בצחוק עניתי שכן, ואתה אמרת "טוב מאוד"...
לא חשבתי יותר מדי, אבל עלה בי מן גל רצון כזה, לחזור למה שהיה, ובעצם למשהו אמיתי.
אתמול דיברנו, והתחלנו, ושכנעת אותי, והסכמתי, אבל היו לי תנאים, התבגרתי!
אחרי שנה וחצי, השתנתי, עברתי הרבה, ולא מיד הסכמתי.
שיכנעתי אותך, שבמציאות הרבה יותר טוב, הרבה יותר אמיתי. והיית חייב להסכים.
כל הזמן רק החמאת, ואהבת, ועשית כאילו הכל יותר טוב. והיה נחמד, אני חייבת להודות.
בסוף אמרתי "פעם הבאה יהיה יותר, אם תיהיה פעם הבאה"
ואתה אמרת "תיהיה"
אז הנה, הרגשות האלה של ההרבה שנים מציפים אותי שוב,
ואני יודעת שאסור לי, אבל אני מתאהבת בך שוב, ואם תשבור לי את הלב, אני לא יודעת מה אני אעשה.
אני רק מקווה, שכל המילים שאמרת, וכל החיזוקים והאהבה הוירטואלית שהראת לי אתמול, הם באמת קצת אמיתיים.
אחרת אני לא אהיה מסוגלת.
העיקר,
אתמול נרדמתי עם חיוך על הפנים, ועד עכשיו הוא לא ירד.
