הקול המבהיל הלך והתחזק והשמיים הלכו והפכו עכורים. שפיץ נשא מבט וראה מולו את כנפיו של וואלו פרושות וראשו נישא קדימה כאילו דבר לא יכול להרתיע אותו מהמשך המעוף.
אבל היה שם משהו מלפנים, מאחורי חומה של ענן אפור שנראתה בלתי חדירה. ווואלו פשוט התקדם ישר לתוכה. שק החפצים המשונה של וואלו היטלטל על צידו, קשור בחבל דק, כמעט לא נראה. שפיץ לא הצליח להבין כמעט דבר ממה שעשתה או אמרה ווינטאלו כאשר שמה את הדברים האלה בשק וקשרה אותו מתחת לכנפיו של בנה וואלו. הדרקונים הרי לא ממש דיברו כאשר תיקשרו ביניהם. כאשר כיוונו אליו היה הכל ברור לשפיץ. אבל כאשר היה שותף זוטר בתקשורת ביניהם - וכך היה במקרה זה – הוא לא ממש הבין. פטיש עם ידית עור. שברי אבן מהפסגה. גליל בשר מיובש – טוב, זה אוכל. אבל למה לשים בשק חרב עשויה מעץ בדומה לחרבות בהן היה משחק עם חבריו בימים הרחוקים בכפר.
וואלו כבר נכנס לתוך חומת הענן שכעת הקיפה אותם מכל עבר. זה היה כמו לצלול לתוך אח מלאה באפר.
הפחד מילא את כל גופו של שפיץ וזמזום החל לנסר בראשו כאילו האפר רוחש בתוכו. לרגע היה נדמה שוואלו נענה להפצרותיו ומסובב את ראשו אחורה. ברגע הכל נעצר. האפר הפסיק לרחוש סביבם.
נדמה היה לו לשפיץ שהאפר הדק או שמא העשן שסביבם מתנועע מולם ומתגבש לצורה מסוימת. קול הזמזום החל לקבל מובן והמובן הזה הרעיד את כל גופו של שפיץ עד שהיה חייב להטות מבט כדי להיווכח שלא הפך חזרה לילד שברירי אלא הוא עדיין דרקון, אמנם דרקון צעיר.
כוח אדיר נשא אותו ואת וואלו כמעט צמודים. הוא הרגיש שהפה שלו נחסם באפר ונשימתו נעצרה. העולם החשיך בבת אחת.
שפיץ פקח עיניים מול שמיים תכולים. אור בהיר ורוח נעימה. לרגע חשב שחלם חלום רע אחרי שנרדם על גבי ענן ורוד. הוא החל למתוח רגליים אך הרגליים לא נמתחו, כאילו הן נעלמו מגופו. גם הידיים לא החזירו כל תחושת חיים. הבהלה חזרה. לא לבטנו שכן גם זו לא שידרה כל אות, אלא לראשו. דווקא את הראש הצליח לסובב מעט ואז זיהה לצידו את וואלו נראה כמו תמיד. ישן. שפיץ ניסה לקרוא לו ולהעיר אותו אך דבר לא הגיב בצד השני של התקשורת.
הבקר הנעים הלך והתארך ודבר לא קרה. שפיץ חשב על חייו בכפר. על הפסגה עם הדרקונים. וואלו ובני משפחתו.
לקראת הצהריים, החלה השמש להלום ישר בפניו. שפיץ עצם את עיניו אבל מפנים הוא ראה רק אדום שהלך והבהיק. כשחשב שיותר לא יוכל והוא בוודאי יתעוור, הגיעה לפתע ההקלה. הוא פקח עיניים בזהירות והבין שהוא מביט בשמש אבל צל שחור מכסה את כולה, קצותיו מבהיקים. שפיץ הטה ראש וראה את וואלו מביט בו. דבר לא נשמע בתקשורת ביניהם אבל שפיץ הבין – ולא הבין איך הוא מבין – שוואלו רומז לשק החפצים שעדיין היה קשור אליו.
הצל שמעליו החל לקבל צורה. הייתה זו צורה של דרקון ענק. כה שחור שנדמה היה שהאור סביבו בשמיים נבלע בתוכו. השמיים החשיכו ובכל זאת הדרקון נראה ברור מעליהם. לדברים שהוא אמר בתוך ראשו של שפיץ לא היה כל מובן מילולי. היה להם רק מובן אחד - הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
