סחלב ומה שביניהם

                     ריבי...

עוד שבוע יעבור חצי שנה.

חצי שנה מאז שעלית לעמדה ולקחת את עצמך...

חצי שנה של שאלות אין סופיות,למה,איך,יכולתי למנוע,לא יכולתי למנוע?, מה עבר לך בראש ילדה?

מה היה כ"כ רע שהחלטת לעשות את מה שעשית? מה היה כ"כ בלתי נסבל?

יפה שלי...

הזמן ממש לא מרפה את הפצעים, הפצעים פתוחים ואני לא מוצאת את הכח להמשיך..

אני רואה בדמיון את החיוך המטריף שלך,את השיער הארוך והגולש שלך, אין אחד בפלוגה שלא מתגעגע.. אפילו הפועלים במחסום שואלים למה??

השארת את אמא שלך לבד,רק עם שאלות וארגזים מהצבא- דברים שלך שהיא לא פתחה..

עדיין יש לי בבית את הנעליים שלך,ואני לא מוצאת את האומץ להחזיר אותם לביתך..

הכובע שעל הקבר שלך כבר דהוי מהשמש...סחלב- הפלוגה שכ"כ אהבת כבר ממש לא אותה פלוגה..אנחנו אפילו על סף פירוק..אולי טוב שכך..לא הצלחנו לעמוד על הרגליים אחרי מה שקרה .. אולי שינוי יעשה לנו טוב..

כל מקום,כל כסא,כל בלטה מזכירה אותך..איך יפה שלי?? איך??

איך העזת לעשות לי את זה? איך העזת לעשות את זה לאהובך?

כנראה שיש דברים שלא נבין לעולם.. אני רק מקווה שתמצאי את המנוחה שחיפשת...

קטעת את חייך אך קטעת חיים רבים, הדמעות כבר התייבשו אך הלב פצוע

כולם מתגעגעים לסיפורים שסיפרת, לחוויות המשותפות, לצחוק שלא יוצא לי מהראש, לעיננים המבריקות, ובעיקר לנוכחות שלך..

ריבי..כולי תקווה שתמצאי מנוחת עולמים עם אביך שבשמיים, ושתשמרי על כולנו מלמעלה...

אוהבת אותך לנצח