לילו, סטיץ מזמן לא כאן

דמיין את שנינו עומדים אחד מול השניה.

אתה מסתכל עליי, מסתכל לי בעיניים, ודוחף אותי.

אני לא נופלת, אבל אני מחייכת וזזה אחורה. אתה דוחף אותי שוב, אני זזה עוד קצת

ואתה נשאר במקום.

וככה, פעם אחר פעם, דיפה אחרי דחיפה, ואתה באותו המקום, עם אותו החיוך,

ומרוב כל הדחיפות האלה, כבר הרחקת אותי אלפי קילומטרים.

ואני, מחייכת גם כן, יכולתי לתת לך הכל, אפילו את הנשמה שלי, להוציא אותה ולתת לך.

אבל הרחקת אותי ממך.

שיחקת משחק, ניסתי להבין אותו כדי לשחק גם,

אבל אני, כמו שאתה יודע, איטית שכמותי, לא הבנתי את חוקי המשחק.

אז הפסקתי לנסות לשחק, אני בחוץ.

ואם תרצה, שתפסיק לשחק משחקים, תמצא דרך לקרב אותי בחזרה אליך,

אם כבר לא יהיה מאוחר מידי.

אם כבר לא חייכת, הסתובבתי וביי הלכתי.