חיים בקומה

בניגוד אליכם, אני גדלתי על תוכניות הטלוויזיה החינוכית הישראלית. עכשיו כשאני חושב על כל הסדרות שהתמכרתי אליהן פעם, אני מבין שהן ממש לא חינוכיות וגורמות לדימוי עצמי נמוך במיוחד. חוץ מזה, הן אלימות ובהחלט לא ראויות לשידור לעיניהם של ילדים קטנים ותמימים עם תלתלים שאין להם בבית את כל הפוקימונים והשיט האחרים, שלומדים על החיים דרך תוכניות מצויירות של הטלוויזיה החינוכית שהתגלתה כלא חינוכית בהחלט.

בתור תרומה לציבור, וכדי שהאחים הקטנים והמעצבנים שלכם לא יצאו מחורפנים כמוני החלטתי להזהיר אתכם מהתוכניות הלא חינוכיות הבולטות שמשודרות בטלוויזיה החינוכית.

מרקו. הילד הבכיין שמחפש את אמא שלו בכל רחבי ארגנטינה, והיא בורחת ממנו בלי רחמים. הוא צריך לעבור מסעות קשים, לגנוב, ולקמבן את עצמו שוב ושוב רק כדי להגיע לעיר שהוא חושב שאמא שלו נמצאת בה. כמובן שהאמא השקרנית עברה כבר לעיר אחרת. מרקו בוכה ובורח בצרחות מהמקום בו הוא נמצא מרוב יאוש. הוא גם נוטה להוציא את עצביו על הקופיף הקטן והחמוד שלו. בסוף הוא מוצא את אמא שלו רק מפני שהיא הייתה חולה מכדי להמשיך לברוח ממנו.

מה חינוכי בסידרה הזאת?!

שאלתיאל קוואק, ברווז צעקני. הסידרה חובקת בתוכה סיפורים קשים על גזענות, שחיטות פוליטית, הימורים, סמים, ושילטון לא דמוקרטי ע"י מלך שכולם שונאים ומנסים לחתור תחתיו בעזרת עורב מרושע. אפילו יש איזכור קל של השואה, ושל התקופה של העבדים הכושים.

בהחלט לא ראוי לשידור תחת הכותרת "הטלויזיה החינוכית".

[בלי קשר, האישה שמדובבת את שאלתי היא אותה האישה שמדובבת את הילדה הבלונדינית בסרט האגדי 'אליסה בארץ הפלאות'].

פינוקיו. בשורה התחתונה, הסידרה מנסה ללמד שלשקר זה רע, ושאסור להקשיב לשועלים רמאים ולחתולים טיפשים. כל דמות שפוגשת בפינוקיו מנסה לרמות אותו בדרך כלשהי, חוץ מהציפור שלו וכמובן שמסבא ג'פטו, שלא מגיע לו ילד כזה נורא. יש בסידרה המון אלימות, רמאות ורכושנות. שלא לדבר המדובבים הגרועים עם הקולות המעצבנים שבחרו לדמויות. הדמות החינוכית היחידה בסידרה היא הציפור הקטנה שאומרת לו בקול חלוש לא להסכים לחתול ולשועל במשך כל הסידרה.

אתמול בלילה ישבתי מול המחשב וראיתי אותה.

היא בתכלס הילדה הכי מפחידה שקיימת. מי שהמציא אותה הוא בן אדם אכזרי שלמד במשך שנים פסיכולוגיה.

הוא חיבר את כל האלמנטים שהכי מפחידים אנשים ויצר ברשעות את הדמות האגדית של סמארה.

[המקור שלה הוא בכלל ביפן, הסרט האמריקאי הוא גרסת כיסוי לא פחות מפחידה.]

ילדה עם שיער ארוך שחור רטוב ומטונף שמכסה לרוב את כל פנייה, לבושה בסמרטוט לבן מלוכלך,

מושיטה לפנייה ידיים מצולקות ומאיימת לצאת מהמסך כדי להשמיד את הצופה בה בדרך מסתורית ביותר.

לפעמים היא משתכללת, ומוצאת את עצמה מקלפת קיר עם הציפורניים, או סתם שוכבת בתוך באר באר פתוחה למחצה.

הרבה הפקות ניסו לחכות את הסרט, ויצרו ילדים מפחידים למיניהם אבל אף אחד לא באמת הצליח לעשות

 את העבודה כמו סמארה המסתורית.

בסרט ה'טינה' הגרסה היפנית שלה מבקרת בסוף הסרט כדי לטבל קצת את העלילה היבשושית.

אין שום סרט אימה שישתווה לצלצול.

__________________________________________________________

הרבה פעמים קורה לי שאני מדמיין את הלוויה שלי. זה נורא נחמד לראות איך כולם עצובים,

ומציינים כמה חביבים בייתם ואיך שתמיד עזרתם לזולת. שבתכלס זה ממש לא נכון! בכל זאת כיף לדמיין את זה.

פעם אפילו כתבתי על עצמי הספדה ארוכה ונוקבת שגרמה לכולם לבכות.

אבל בכל זאת..

טפו....

      טפו...

              טפו...   

*3 דפיקות על שולחן עץ תוך כדי יריקת המילה 'טפו'*

תראו הצלצול.

עריכה:

גלי ביקרה אותי. http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=486517

מוזמנים להציץ.