קרן שתקה זמן מה במבט מושפל ומחתה את דמעותיה שזלגו זו אחר זו. ג'יין הביטה סביב, ולרגע אחד נעצרה להביט אל הדלת, בודקת שהיא לא נפתחת.
"את בסדר?" ג'יין שאלה בקרירות והניחה את ידה על ברכה של קרן.
"כן." היא השיבה, לאחר היסוס. "לא יודעת." היא הוסיפה לאחר. "אני לא יודעת למה להאמין, אני... זה יותר מדי בשבילי עכשיו, את מבינה?" היא הרימה את מבטה לעבר ג'יין.
"אני רק רציתי להגיד לך את האמת. לא יכולתי לשתוק, עכשיו, במצבך. הם לא יכולים לשקר לך עכשיו... אני בטוחה ש-"
"אני רוצה לראות אותו." קרן קטעה אותה.
"מה? את מי? את-"
"את צ'רלי, כן." קרן השיבה בהחלטיות והביטה לעבר ג'יין. "אני רוצה לדבר איתו. אני רוצה להכיר אותו. אני לא יודעת על מי את מדברת בכלל..." קרן החלה לצחוק, לא מפוקסת.
"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב כרגע, קרן." ג'יין השיבה לה לחוצה והביטה בקרן נסערת. "מה את מרגישה עכשיו?"
"זעם. בלבול." קרן השיבה והחלטה להביט סביב, נואשת, לא מודעת למעשיה הקרבים. "אני לא מבינה איך החברה הטובה ביותר שלי לא סיפרה לי והשתתפה בשקר הזה. זה חולני."
"אני בטוחה שהייתה לה סיבה טובה-"
"איזו סיבה טובה?" קרן התפרצה לדבריה. "איפה הוא? אני רוצה לראות אותו. אני רוצה לראות את צ'רלי."
"הוא כאן בחוץ." ג'יין השיבה. "אני אקרא לו." היא הסכימה לבקשתה של קרן וקמה ממקומה בעוד שקרן מביטה בה מתרחקת.
לאחר כמה דקות בהן התמהמה במסדרון חדר המיון, רז החליט להקשיב לעצתו של שון ולחזור לביתו על מנת לנוח מעט. הוא סידר את צווארון הג'קט והוציא את מפתחות המכונית מכיסו בדרכו אליו. ברגע חרישי, הוא שמע עקבות אחריו, וסובב את ראשו בסקרנות כדי לראות מי העוקב. כשהבחין בתומאס אחריו, עצר והסתובב אליו. תומאס האיט את צעדיו ונעמד מולו, שותק.
"עקבת אחריי לאורך כל הדרך?" רז שאל בחיוך.
"לא, אני..." היסס מעט. "כן. אני צריך לדבר איתך. זה משהו ש... שאי אפשר לדחות אותו יותר. משהו שאתה סוף סוף חייב לדעת-"
"היי, רגע, רגע, רגע," רז עצר את שטף הדיבור המהיר שלו, הלחוץ. "על מה אתה מדבר?"
"זה קשור למישהי שאנחנו מכירים."
"קרן?" רז העלה את שמה מאחר וגם ככה הייתה טמונה במחשבותיו.
"ליאת."
"ליאת." רז חזר על שמה.
"כן." תומאס השיב. "אבל זה לא נושא שיחה למקום הזה," הסביר. "עדיף שנלך למקום אחר."
"אני לא חושב שיש בכך צורך. תומאס, למה אני ואתה צריכים לדבר על ליאת?" שאל לתומו, אף מנסה להסתיר את הנשיקה שהתרחשה לפני רגעים.
"אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא שמת לב?" תומאס שאל, לועג במקצת.
"לא שמתי לב למה?"
"טוב, אני אגיד את זה כאן." תומאס השיב והתקרב אליו. "אני באמת לא רציתי להגיע למצב הזה, שאני מרכל על ליאת מאחורי הגב שלה. אני אוהב אותה, ואולי מה שאני אעשה עכשיו זה לא הדבר הכי הוגן שיכול להיות, אבל-"
"אולי תגיע כבר לעיקר?" רז קטע אותו והפציר בו. "אני לא מבין אותך."
"עם כמה שקשה לי להודות זה..." תומאס השפיל את מבטו בצער, "היא אוהבת אותך." הוא הרים את ראשו שוב. "ליאת אוהבת אותך. אני יודע את זה בוודאות, עם כל הרצון שלה להסתיר את זה, אבל אני יודע."
"אתה..." רז מילמל והעביר יד על שערו, מפנה את מבטו. "אתה מבין מה אתה אומר לי עכשיו?" הוא שב להביט בתומאס. "זה לא וודאי בכלל. אתה לא יכול להגיד כזה דבר על ליאת, במיוחד לא שלי ולקרן היה קשר רציני לפני כן, ו-"
"אני יודע, אבל עשיתי את זה גם בשביל הקשר שלנו." תואמס קטע אותו. "אתה לא מבין שכל עוד היא תראה אותך היא לא תשכח אותך? זה מה שאתה רוצה?"
"אני לא יודע על מה אתה מדבר..." רז נרתע מפניו וצעד אחורנית. "אני לא מאמין לזה. זה סתם שטויות שלך."
"תאמין לי שזה לא סתם שטויות. אם זה לא היה רציני, לא הייתי מעז לגשת אלייך ולדבר איתך על זה."
"או-קיי." רז השפיל את מבטו. "ומה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?"
"רק ש... שתתרחק ממנה לזמן מה."
"להתרחק ממנה?"
"רק אם-"
"תומאס, אני לא יכול להתרחק ממנה. אם אני אתרחק ממנה זה אומר להתרחק מכולם. מקרן, משון, מאריאלה, מהאנשים היחידים שאני באמת מכיר כאן-"
"אז תחזור לישראל, בסדר?" תומאס קטע אותו בבקשתו. הוא השתתק לאחר, מבין שמה שביקש עתה מרז הוא לא הדבר הכי נכון לעשות.
"אם אני אחזור או לא אחזור לישראל זאת החלטה שלי. ו...אני בהחלט צריך לדבר על זה עם ליאת."
"אתה לא יכול לעשות את זה-"
"אני צריך ללבן איתה את העניינים." רז קטע אותו. "אני לא יכול להתייחס לדברים שאמרת לי עד שאני אשמע את זה מפיה."
"היא בחיים לא תודה בפנייך."
"אז אני אף פעם לא אקח את זה ברצינות." רז השיב והביט ברז מביט בו בשתיקה. "אני מצטער, אבל אני לא יכול לעזוב את קרן עכשיו." הוא הוסיף לומר בעודו מתרחק אל המכונית.
"למה את רחוקה ממני?" וויל פנה אל מנדי מאחר וזאת ישבה רחוק ממנו על הספה. היא שיחקה עם השושנה בידו, ומדי פעם הביטה בעיניו, לראות האם הוא אמיתי וכנה.
"אני עדיין לא יודעת אם להאמין לך. אני לא יכולה להאמין שגבר יעזוב את כל זה בשבילי." היא הרימה את מבטה.
"למה לא?"
"למה כן?" היא התגרתה בו. "תן לי סיבה אחת להאמין לך, וויל. היה לך הכל."
"אבל לא הייתה לי את האהבה שמצאתי בך." הוא השיב והתקרב אליה מעט, רוצה לאחוז בידה. "תראי, כל העניין שלנו התחיל מפלירטוט, מסטוץ. הבנתי שזה לה היה זה, שאני באמת אוהב אותך וחושב על חיים איתך. זה לא קרה לי אף פעם עם שום בחורה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
