הקבצה ג’

כן כן חברתינו החליטה לנטוש.

אז החלטתי לעשות את הבלוג הזה למדליק עד כדי פחד, ושכחברתנופיצי תחליט לחזור אז... אני יקבל אותה בזרועות פתוחות :)

טוב. אני ישים סיפור משעשע שקרה לי בזמן האחרון.

יש לי מרצה ממש משעמם, הוא בן אדם טוב, אבל הוא עושה הרצאות במצגות ואם אתה לא ממש טוב אתה לא יכול להרשות לעצמך את זה.

לכן, החלטתי להתפרע לחלוטין ולהבריז לו.

אני יורדת לתומי במעלית כולי התרגשות מזה שאני עומדת להציל לי שעתיים מהחיים, צלצלתי להודיע לאמא שאני הולכת הביתה ולהוציא תיסכול על המרצה.

אז הלכתי ואמרתי משהו בסיגנון :"אני לא יכולה להשאר פה אמא הוא ממש גרוע אה...!!1  אני משתגת אני לא יכולהה...!!!".

ואז את מי אני רואה מחייך חיוך נחמד למדי מולי? את המרצה המדובר.

הייתי באמצע המשפט:"אמא אני לא יכולה להשאר!!!".

ואז ראיתי אותו וזה השתנה ל:"אמא אני לא יכולה ללכת כן... יש לי שיעור נו באמת".

ואז זחלתי בבושת אימיים לכיתה.

שבוע אחרי זה תכננתי לי מסלול מסויים שאני ילך דרכו כדי לחסום את כל האפשריות בהמרצה יקלוט אותי.

יצאתי מהביניין בקשט בשקט הלכתי בדרכים הכי לא קונבנציונליות, ואז בשניה שחשבתי שאני חופשייה... ראיתי אותו מהלך שמח בדרך שלי!!! אבלבאמת שמבחינה נפשית, פיזית, מנטלית לא יכולתי לחזור, לא עוד שריפה של שעתיים, אז הסתובבתי במהרה והלכתי לי בדשה. ורצתי הביתה. אה...! זה היה ממש מטורף.

טוב חברים תהנו שלכם ליאת ואני מדגישה ליאת.