מכירים את זה שאתם מפחדים שכל מיני תקלות לא יקרו דווקא ב"משמרת שלי"?

לא מצליחה לכבות את המחשבות האלה,

לא מצליחה להרגע... רק נרגעת ומרגישה איך החרדה מבעבעת בי כמו חומצה שמעכלת אותי מבפנים, מחזירה אותי שוב ושוב למחשבות הטורדניות האלה.

זה יעבור, זה יעבור, זה יעבור. בחיי שזה רק זמני. זה גם בכלל לא כמו שזה נראה לך מבעד לענני ההורמונים , הבדידות, והלחץ מתקופת המבחנים שהולכת וקרבה.

את פשוט קצת מעוותת כרגע, זה הכל. זה יחלוף. זה זמני. זה בסדר.

את רק עוברת תקופה קשה, זה קורה לך לפעמים, אולי לעיתים קרובות מידי, אבל זה חולף. את מצליחה להזכר בתקופה אחרת? לא, אני לא.

בשביל מה כל זה בשביל מה? אני לא רואה טעם לזה. אם ככה זה נראה - עדיף שאני לא אהיה כאן לראות את זה.