תמיד חשבתי שאסתכל על הרגעים שבכיתי ואצחק ,

אני כבבר ממש שלא בישררא חחח [ =

אנני עבברתי דיררה לשווקס XD

אבל אני לא אזניח אותכם לתמיייד , , מדיי פעעם ככה בקנטה אני אעדכן אותתכם ,

אז ככה דבר ראשון אתם לא יודעים על זה אבל עשיתי לפני חודש עגיל 2 כאילו חור שני באווזן P:

לא עברו עליי עוד דברים מעניינים אחירם ,

אבל כן מתחשק ליכלתוב משההו ,

על הילד הזה .. שאני לא מצליחה ליחיוצ בילעדיו פשוט לאא .

ילד ..

במבט אחד את ליבי הפנטת ,

ללא כול כוונה לגופי נצמדת ..

הרגשתי את נשימותך בעצמותתי ,

את תחושותייך ברגשותתי .

את כוונותך בחושיי .

יושבת ומריצה זכרונות ,

על אותו ספסל -

שהיה מרוח בכיוכינו ,

על אותו ספסל -

שספג את אהבתנו .

אותו ספסל עכשיו ,

לבד ,

בודד ,

ישן ..

אפילו מעט שבור ,

בידיוק כמו היחסים בנינו ,

"האהבה " המקוללת הזאאת !

לממה ?!

למה אתה לא יכול ליהיות שלי ?

למה הספספל לא יכול לשוב וליהיות חייכני ?

למה הכול צריך להסלח , להשכח ..

אני לא רווצצה את זנ כך .

אני רוצה את ידיי בידיך ,

את שפתיי בשפתייך ..

את מילותיי באוזניך ,

את מילותיך בליבי ..

ואת התחושה האלוהית הזאת ..

תמיד תמיד איתי .