תמיד חשבתי שאסתכל על הרגעים שבכיתי ואצחק ,

מה לעזאזל אני מרגישהה ? ,

אולי מישו יכול להסביר לי .. כי אני לא מצליחה למכור לעצמי יותר סיפוריםם ..

כבר חצי שנה בערך שאין יום שכמה שעות ממנו לא עוברות בלי שאני אחשוב עליו ואבכהה .

כשאנחנו כבר עומדים להפגש .. כולי מתמלאת אוששר .. מנסה להתלבש הכי יפפפה בעוולם ,,

לחשוב איך אנינ אתנהג כדאי שתשים עליי ושאני לא אצא פוסטממה ..

כול צעד וצעד אני שוקלתת שוב ושוב כדי שלא אצע אהבלה לידך ,

כול צליל שאני מוציאה לידך שקול כול כך שכבר סיננתי יורת מחצי ממה שרציתי להגיד ..

יש רגעים שאין לי מה להגיד לך כבבר , אז אני פשוט מאלתרת משו או ממציאהה משו ,

ואז אני יוצאת הכי סתומה ,

וגם קורה לי שאני אומרת משו ממש לא שקול .. ממש ממש לאא  ,

ואתה דופק לי מבט .. זה שובר אותי ,

באמת שאני עוד שניה לא אהיה מסוגלת לצאת מהבית בלי לחשוב על כול דבר ודבבבר .

פשוט לא צליח לחיות את ההווה ואהיה עסוקה רק בעתיד ,

אבל אין מה לעשותת .. אחרת אני פשוט אשבר ,

עוד מבטח כזה שלך .. עוד גיחוח .. עוד ליכלוך בקטנה מאחורי הגבב ,

ונישברתיי ,

פשוט ככה ..

באמת שכבר אינלי מה לומר עלייך יותר .

חוצמזה שאני באמת אוהבת אותך ,

כ"כ אוהבת אותך ..

הייתה לי אהבה של 4 שנים . אבל היא עדיין לא הייתה כ"כ חזקקקקה .

באמת שזה כבר סוג של סבל ,

אבל אני אוהבת אותך .. ומוכנה לסבול , ולכאוב , ולבכות , והכולל ..

אם עוד תיהיה בי תקווה שיום אחד האמת תיהיה שלי ..

ורק שלי .