ליאת נועה

זה לתמיד

לעיתים קרובות נדמה לי

שהם היו שם עוד הרבה לפניי.

פשוט ישבו והמתינו לי בסבלנות

עד אשר שיגעון הנדודים שלי יחלוף,

ואחזור להיות יותר

כמותם.

בצמתים שונים בחיי,

אני נוהגת לעצום עיניים

ולשמוע בדמיוני את קולם

ברור ובהיר תמיד,

קול ללא עונות

אף פעם לא מתעייף מלומר:

"אנחנו מאמינים בך, את שווה

הרבה יותר!"

איני יכולה להעלות

על הדעת כיצד

היו נראים חיי

בלעדיהם,

לבטח משומשים ודהויים

ואני מתהלכת בהם

לבדי

יבשה ומאובקת.

הם הקהל הכי מריע ונאמן,

לא משנה כמה פעמים

מסך חיי יורד

הם תמיד אחרונים באולם

מחכים להדרן,

לא נזקקים להסבר,

אפילו לא למשפטים מלאים

מעצימים את הישגיי,

כי הם עברו איתי את הדרך אליהם

יפים ונדיבים

נשמתם זכה היא

דרכם כה שלווה ובוטחת.

כשאנו שלושתינו ביחד

אני ממש מרגישה פיזית

את הלב שלי מתפרץ מגדרו

ופרפוריו שוקטים לאיטם

כפליט טובע אשר

סוף סוף נקרה אל

חוף מבטחים

והם בשבילי הנחמה התמידית

ההוכחה הניצחת שהנה,

כנראה משהו בכל זאת

עשיתי בסדר

וגם ברגעים הכי אפלים

חיי מוארים

מעצם נוכחותם,

ואני מרגישה כה ברת מזל

על הזכות הגדולה

להיות אחותם

הקטנה.

מוקדש באהבת אין קץ לורדלך ומתני.

אפרודיטה

(או: כרטיס ביקור שלי)

יש משהו כמעט מהפנט בתהליך הזה שאני עוברת.

הנפש שלי,

ששנים רבות (יותר משאבכר לזכור), הייתה במין תהליך איטי של אגוניה

וכבר די השלימה עם המצב

מקבלת פתאום אמנסיפציה מלאה!

שוו לנפשכם מישהו שבא לאסיר עולם, שכבר חי בשלום עם מצבו ואפילו

למד לחבב אותו (טוב, יש בונוסים בכלא – ארוחות מסודרות, הווי חברתי...)

פתאום מישהו בא אליו ואומר לו:

"אתה משוחרר לחופשי, תחליט מה אתה רוצה לעשות ולך על זה!"

דמיינו מה רב הכאוס בראשו...

כך היא הנפש שלי ממש בימים אלו,

כמו אסירת עולם שיוצאת לחופשי.

נכון, היא עדיין נזקקת לתיחזוק שבועי

לטפיחות עידוד על האגו

ולמייק-אפ סמיך במיוחד כדי לכסות חבורות...

אבל החשוב מכל פה הוא,

שנדרשו לה רק כמה מפגשים עם עצמה כדי להפנים

לאיזו בעלים נפלאים היא שייכת,

מה רבה הנחמה אשר בה,

כמה רבים ועשירים הם מחצבייה,

ואיזה בר מזל יהיה הכורה אשר יגלה אותם ראשון...

ובד בבד

יש עצב רב בתהליך הזה, במסע הזה אל תוך עצמי

כי אט אט נספגת בי ההכרה,

שחייתי שנים מבוזבזות רבות מידי,

בלכוון נמוך מידי,

ואת זה לעולם לא אוכל לתקן

אולי רק אוכל לשחרר את הנפש שלי לחופשי,

לא לפני שאחבק אותה חיבוק מתאגרפים

ואומר לה שבשבילי

היא כמו אפרודיטה

יפה כל כך

צחה כל כך

ומוכנה  - בהחלט! - להתמודד עם העולם.