את חסרה לי.
אני חסר לך.
אנחנו, חסרים לי.
אני רוצה לחשוב כמוך... כמו פעם.
רוצה שתראי אותי... כמו אז.
למה אי אפשר להקפיא את תחושת הקירבה?
למה לא ניתן להקפיא את נקודת המבט?

אתה, איפה הייתי בלעדיך? - לא כאן.
האידיאליזציה כבר מזמן עזבה אותך.
הוחלפה לה בדקה ה55 באנטגוניזם.
אולי תרים אותי כמו פעם?
אני רוצה הפסקה מתחושת הריקון התמידית כשאני חווה אותך.
מתי אני אצליח לאהוב אותך כמו שאתה?
מתי אני אקבל אותך בחזרה?

אני רוצה את עצמי בחזרה