איך מתחילים לכתוב פסוט אחרי שהרבה זמן לא כתבתי כאן?

הכל אצלי מבולגן בראש ואני חייב להוציא קצת משהו מכל מה שיש לי בלב.

אז הבחורה שדיברתי עליה בפוסט הקודם? אוריאנה.

הבחורה הזו הצליחה לכבוש אותי. הצעתי לה נישואין בפברואר האחרון ואנחנו עומדים להתחתן בדצמבר (27.12.17) .

אחרי כל כך הרבה עליות וירידות (בעיקר עליות) החלטתי שאיתה אני הולך לבנות את החיים שלי.

היא סטודנטית לרפואה ברומניה, ואני עכשיו מצטרף אליה לשם, לחיות איתה...יחד. כי איזה מין סוג של קשר נישואים זה אם לא חיים יחד?

לא אשקר...בחיים שלי לא חשבתי שאגיע לרומניה ואחיה איתה שם....אבל היא איכשהו מצליחה לגרום לי לעשות דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה.

בסופו של דבר לקשר הזה היו לא מעט דברים שהיו יכולים להפיל אותו...אבל היא..היא פשוט בולדוזרית. במובן החיובי של המילה. אם היא רוצה משהו היא תשיג אותו.

אז כן, כמו שאמרתי בפעם האחרונה בהיבט החיצוני היא לא מה שדמיינתי לעצמי. אך עם זאת, עצם העובדה שלמרות זאת אני עדיין הצלחתי להתאהב בה, לאהוב אותה ולהבין שהיא בשבילי..זה אומר לי הרבה.

בד"כ אנשים מתחתנים כשהם מאוהבים בטירוף, הראש בעננים והם רואים רק את הטוב שבבן הזוג שלהם.

אני? אני מודע היטב ליתרונות ולחסרונות שלה. אני לא מרגיש שאני מאוהב עד השמיים...אבל אני אוהב אותה, אכפת לי ממנה ,ואני יודע שהיא תעשה אותי מאושר. כמובן שזו עבודה של שנינו ...אבל יש לה את זה. היא בחורה שיכולה יחד איתי להגיע אל האושר. עצם העובדה שאני נכנס לחתונה הזו עם ראש על הכתפיים ולא בשמיים נותן לי את ההרגשה שאני עושה את המעשה הנכון.

בקשר לרומניה,

קשה לי..לא אשקר.

סטטוס חדש, דירה חדשה, עבודה חדשה (כן כן...הצלחתי למצוא עבודה במקצוע שלי),שפה חדשה, מדינה חדשה...זה פשוט הרבה הרבה שינויים בתקופה כל כך קצרה. זה מאוד קשה.

מחר בבוקר בשעה 10:20 אני טס לרומניה יחד עם ארוסתי. להתחיל חיים חדשים.

באיזשהו מקום, אני מרגיש שאני עוזב את הההורים שלי , האחיניים שלי..את המשפחה שלי מאחור. אני מאוד קשור אליהם והם מאוד קשורים אלי. מאוד קשה לי לראות את ההורים שלי נשארים לבד בבית. כמובן שזה היה אמור להגיע..אבל פשוט קשה לי. אני מרגיש שאני משאיר 2 ילדים בבית ללא השגחה. כמה שזה ישמע מוזר. איכשהו, התפקידים בינינו התהפכו.

אוריאנה כל כך מתרגשת, היא כל כך רוצה שזה יצליח ואני ממש רוצה להצליח איתה יחד. היא כל כך אוהבת אותי שאי אפשר שלא לאהוב בחזרה. יש לה ראש פתוח כזה לדברים, היא מוכנה לקבל דברים חדשים, היא לומדת ממש מהר ובפנים אני יודע שאני אהיה מאושר איתה.

היחיד שיכול להרוס את זה, זה אני. המוח לפעמים לא מסתכל על כל הדברים האלה ומסתכל על החזות.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, היא בחורה יפה...נקודה. היא פשוט מלאה ולפעמים זה מציק לי.

בתקופה האחרונה זה כמעט ולא מציק לי...אך לפעמים זה נראה שהיא לא מודעת לאילו בגדים מחמיאים לה ואילו לה.

שמלות עם שרוולים מאוד מחמיא לה...וכשהיא לובשת דברים בלי שרוולים זה פחות מחמיא לה. אמרתי לה את זה..והיא כמובן לקחה את זה לתשומת ליבה. אני משתדל לקבל אותה כמו שהיא ואנחנו ננסה יחד להיכנס לכושר.

אני רק מקווה שהיא תוכל להפסיק עם הגבינות השמנות ,שוקולד וכו'...ועוד יותר חשוב שתאכל בצורה מאוזנת כמו שצריך..ושבדרך גם תאכיל אותי בצורה בריאה חחח.

אני אוהב אותה. היו תקופות שלא חשבתי שאגיע לזה..אבל אני באמת אוהב. אני מרגיש שעם הזמן אני אפילו אותה אותה יותר.

וכשהיא כבר תתרגל אליי אני אהיה כמו היא עכשיו ואהיה משוגע עליה. למרות שמאוד קשה לי לדמיין אותי משוגע על מישהי כי אני מאוד לוגי.

הפוסט הזה נכתב בעיקר בשביל לשחרר קיטור ולעדכן את השינויים שקרו בחיי.

ד"א סיימתי תואר שני והשתחררתי מצה"ל...כך שבאמת המון שינויים בשנה הזו. ללא ספק שנת מפתח בחיים שלי.

אני מאחל לעצמי שאדע להעריך את הטוב שיש לי, שאדע להעריך את אשתי לעתיד אוריאנה ושנוכל ליצור בית קטן משלנו ששוררת בו הרמוניה, רוגע ואהבה.

התחלתי את הפוסט לחוץ קצת, ועכשיו אני רגוע. תודה רבה.

קשה לי. אני מרגיש כל כך אבוד. כל כך אבוד שאני לא יודע אפילו למה אני כותב את הטקסט הזה. אני בן 25, כולם סביבי כל הזמן מדברים על חתונה, ילדים, משפחה, התמסדות. כל החברים שלי כבר עם בני זוג. רק אני, אני בודד. בלי חברה, בלי בת זוג.

יש לי כאב כל כך עמוק בלב, בחזה, אני מרגיש אותו כל היום בוער. אני לא יודע מה לעשות. גם כשאני חושב שאני יודע מה לעשות אני מתעצל לעשות אותו. אני מרגיש אני חיים מיום ליום בלי מטרה נראית לעין. אניבצבא, מבזבז את זמני לשווא, או לפחות כך אני מרגיש. למדתי 4 שנים בטכניון ובשביל מה? בשביל ללות פרוייקטים? בשביל לקטלג פריטים? אני מרגיש פשוט לא טוב.

היום התברר לי שחבר טוב שלי קונה בית ואני באמת שמח בשבילו. הוא בגילי, היה איתי באותו שכבה ותראו איפה הוא ואיפה אני. לא חשבתי שאני קנאי, אבל מסתבר שכן. מסתבר שאני גם מקנא. יש לו חברה כבר כמה שנים, הוא סיים תואר ראשון לא מזמן, יש לו עבודה והוא מרוויח ממש טוב. יש לו את כל הדברים שהוא יכול לרצות.ואני גר בבית של ההורים, בלי חברה, בלי עבודה, ועם משכורת של 800 שקל לחודש. ואני גם לא עושה מה שאני אוהב. ואז כשאני שואל את עצמי מה אני אוהב? אני לא יודע!!  אני בן 25 אחריי תואר ראשון ואני לא יודע מה אני רוצה לעשות. המצב שלי לא טוב. יש לי כל הזמן בעיות עור שאני לא מנסה לפתור, השיער שלי מלבין, אני מבזבז את הזמן שלי על כלום. בקושי היו לי קשרים ..הקשר הכי ארוך שהיה לי היה 4 חודשים. אני כבר לא בקשר עם ההורים שלי כמו שהייתי פעם.

הם דואגים לי, לא יודעים מה קורה איתי. אני מנוכר, דבוק למסך של המחשב, ועם פרצוף עצוב כל היום.אני לא יכול לדבר איתם. אבא שלי בכלל אי יאפשר לדבר איתו. אמא שלי, אם אני אדבר איתה ישר היא תתחיל לדאוג. וגם מה אני אגיד לה? שאני בן 25 וישן במיטת יחיד בבית של ההורים שלי? שנמאס לי שהם מעלים כל הזמן את הנושא של הבחורה  שאני אתחתן איתה..וכמה יפה היא תהיה, ואיזה טובה היא תהיה..והיא תהיה כל כך מיוחדת. וכל הזמן אמא שלי מדברת על החינוך של זה ועל החינוך של ההוא. ואיזה בעל טוב הוא. וכמה חשוב להיות כך וכך בנישואין ואיזה זוג יפה אלה...ושבעזרת ה' אצלי.  זה יוצר אצלי כבר אנטגוניזם כזה ומאס....שאני פשוט בלי סבלנות לכל דבר שהיא תגיד. והיא אומרת לי כל כך הרבה דברים...אבל ברגע שאני אומר משהו...."אי אפשר להגיד לך שום דבר?"

אני מרגיש ששום דבר לא הולך לי.איבדתי את הויטליות שלי. אני כמו זומבי. אני גם כל כך ביישן כשזה מגיע לבנות שאני לא יודע אם בכלל אי פעם אני אמצא מישהי שמוצאת חן בעיני ואם אני כבר אמצא אותה אני אמצא חן בעיניה? כל כך השתניתי. אני לא אוהב את הבן אדם שהפכתי אליו. רועש, עם קול חודר קירות. אני רוצה להיות שקט כמו שהייתי פעם, כמו כפיר, כמו חיים. לא לצעוק בהההההה!!!.

כואב לי החזה כל הזמן....כבר חודשים. אני מרגיש שאני סוטה מהמסלול שלי. אני רק לא יודע מה המסלול שלי ואני גם במסגרת צבאית אז כך של 5 שנים הבאות אני בצבא. אף פעם לא הצטערתי שעשיתי משהו אבל אני מצטער שהלכתי לעתודה. פשוט חבל על כל השנים האלה. פשוט חבל. פעם הייתי כל כך אופטימי ועכשיו אני מושך אל עצמי רק עצב. תסכול ומלנכוליות. מה קרה לי? איפה השמחת חיים שלי?

הלוואי שהייתי יכול להשתכפל לשתיים ולעזור לעצמי כי לעזור לאחרים ולשמח אותם אני עושה מעולה.