לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  Eclipse.

בן: 37

Skype:  eliko2000 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום באסל יום באסל


קשה לי. אני מרגיש כל כך אבוד. כל כך אבוד שאני לא יודע אפילו למה אני כותב את הטקסט הזה. אני בן 25, כולם סביבי כל הזמן מדברים על חתונה, ילדים, משפחה, התמסדות. כל החברים שלי כבר עם בני זוג. רק אני, אני בודד. בלי חברה, בלי בת זוג.

יש לי כאב כל כך עמוק בלב, בחזה, אני מרגיש אותו כל היום בוער. אני לא יודע מה לעשות. גם כשאני חושב שאני יודע מה לעשות אני מתעצל לעשות אותו. אני מרגיש אני חיים מיום ליום בלי מטרה נראית לעין. אניבצבא, מבזבז את זמני לשווא, או לפחות כך אני מרגיש. למדתי 4 שנים בטכניון ובשביל מה? בשביל ללות פרוייקטים? בשביל לקטלג פריטים? אני מרגיש פשוט לא טוב.

היום התברר לי שחבר טוב שלי קונה בית ואני באמת שמח בשבילו. הוא בגילי, היה איתי באותו שכבה ותראו איפה הוא ואיפה אני. לא חשבתי שאני קנאי, אבל מסתבר שכן. מסתבר שאני גם מקנא. יש לו חברה כבר כמה שנים, הוא סיים תואר ראשון לא מזמן, יש לו עבודה והוא מרוויח ממש טוב. יש לו את כל הדברים שהוא יכול לרצות.ואני גר בבית של ההורים, בלי חברה, בלי עבודה, ועם משכורת של 800 שקל לחודש. ואני גם לא עושה מה שאני אוהב. ואז כשאני שואל את עצמי מה אני אוהב? אני לא יודע!!  אני בן 25 אחריי תואר ראשון ואני לא יודע מה אני רוצה לעשות. המצב שלי לא טוב. יש לי כל הזמן בעיות עור שאני לא מנסה לפתור, השיער שלי מלבין, אני מבזבז את הזמן שלי על כלום. בקושי היו לי קשרים ..הקשר הכי ארוך שהיה לי היה 4 חודשים. אני כבר לא בקשר עם ההורים שלי כמו שהייתי פעם.

הם דואגים לי, לא יודעים מה קורה איתי. אני מנוכר, דבוק למסך של המחשב, ועם פרצוף עצוב כל היום.אני לא יכול לדבר איתם. אבא שלי בכלל אי יאפשר לדבר איתו. אמא שלי, אם אני אדבר איתה ישר היא תתחיל לדאוג. וגם מה אני אגיד לה? שאני בן 25 וישן במיטת יחיד בבית של ההורים שלי? שנמאס לי שהם מעלים כל הזמן את הנושא של הבחורה  שאני אתחתן איתה..וכמה יפה היא תהיה, ואיזה טובה היא תהיה..והיא תהיה כל כך מיוחדת. וכל הזמן אמא שלי מדברת על החינוך של זה ועל החינוך של ההוא. ואיזה בעל טוב הוא. וכמה חשוב להיות כך וכך בנישואין ואיזה זוג יפה אלה...ושבעזרת ה' אצלי.  זה יוצר אצלי כבר אנטגוניזם כזה ומאס....שאני פשוט בלי סבלנות לכל דבר שהיא תגיד. והיא אומרת לי כל כך הרבה דברים...אבל ברגע שאני אומר משהו...."אי אפשר להגיד לך שום דבר?"

אני מרגיש ששום דבר לא הולך לי.איבדתי את הויטליות שלי. אני כמו זומבי. אני גם כל כך ביישן כשזה מגיע לבנות שאני לא יודע אם בכלל אי פעם אני אמצא מישהי שמוצאת חן בעיני ואם אני כבר אמצא אותה אני אמצא חן בעיניה? כל כך השתניתי. אני לא אוהב את הבן אדם שהפכתי אליו. רועש, עם קול חודר קירות. אני רוצה להיות שקט כמו שהייתי פעם, כמו כפיר, כמו חיים. לא לצעוק בהההההה!!!.

כואב לי החזה כל הזמן....כבר חודשים. אני מרגיש שאני סוטה מהמסלול שלי. אני רק לא יודע מה המסלול שלי ואני גם במסגרת צבאית אז כך של 5 שנים הבאות אני בצבא. אף פעם לא הצטערתי שעשיתי משהו אבל אני מצטער שהלכתי לעתודה. פשוט חבל על כל השנים האלה. פשוט חבל. פעם הייתי כל כך אופטימי ועכשיו אני מושך אל עצמי רק עצב. תסכול ומלנכוליות. מה קרה לי? איפה השמחת חיים שלי?

הלוואי שהייתי יכול להשתכפל לשתיים ולעזור לעצמי כי לעזור לאחרים ולשמח אותם אני עושה מעולה.

נכתב על ידי Eclipse. , 20/1/2013 01:02   בקטגוריות בעיות, פסימי, שחרור קיטור, צבא  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט עמוס...עמוס כמו מערכת השעות של הסטודנטים מסביבי


לא כתבתי מלא זמן. שכחתי מהבלוג, לא היה לי כוח, לא היה לי זמן ....יש מספיק תירוצים. בגלל שאני כמעט בטוח שלא תקראו את כל הפוסט (הצדק איתכם) אני אחלק אותו לנושאים כדי שתוכלו לדלג ישר לסוף (מה ההיגיון בזה?)

1. אני מזלזל בלימודים
2. הורעלתי במסעדה
3.אני חייב להסתפר
4. התחלתי להתעסק ביוגה :)
5.למה אני מקבל פניות מבחורות שלא מעניינות אותי???
לקטע המלא...
נכתב על ידי Eclipse. , 23/12/2009 18:25   בקטגוריות בעיות, דילמה, יומיומי, לימודיישן, אהבה ויחסים, ביקורת, שחרור קיטור, פסימי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם לי לפעמים מותר להתבאס...


אז עברתי לדירה החדשה בתל אביב. מה אומר ומה אספר? ארמון. הכל יפה, מעוצב וכו'. נכנסתי לחדר שלי הוא היה די נחמד. ישנתי בו לילה אחד, ועוד לילה.... ואז זה הכה בי, אני לא אוהב איך שהוא מסודר. איך שאני נכנס לחדר רואים את המיטה שלי...ואני לא אוהב את זה. גם נזכרתי במקביל שלפי הפאנג שווי מיטה מול הדלת זה לא הכי להיט...בלשון המעטה כן? אז ממש התבאסתי. הייתי כל היום מבואס ובד"כ זה לא מתאים לי. אני יודע לצאת ממצבים כאלה דיי בקלות. אני מניח שהפעם לא היה לי אפילו חשק להפעיל טכניקות לשינוי המצב רוח וכו'. פשוט התבאסתי שאיך שאני נכנס לחדר יש מולי מיטה. זו הייתה הטעות שלי, אני בחרתי לשים אותה בהתחלה פה ואת המחשב בפינה השנייה. באסה

כמו שאמרתי באותו יום שעברתי לתל אביב עברתי (זמנית) לסנאט. השבוע הזה יוגננדה השכיר דירה בנשר (ליד הטכניון בערך...ממש בערך). היו קצת קשיים עם החוזה ואם זה שיוגננדה משלם את החשבונות. אמרתי לו שמצידי אני יכול להישאר בסנאט ושהוא ישכור דירה לבד...אני לא רוצה להרגיש תלוי במישהו. יוגננדה טען שהוא לא רואה את עצמו חיי עכשיו לבד במיוחד בתקופה שהוא אבוד כביכול...ומרגיש דברים שהוא אף פעם לא הרגיש (הוא נפרד מהחברה שלו). בקיצור, עברנו לדירה (עזבתי את הסנאט למתקשים לעקוב)...אתמול הוא עזר לי להעביר את כללל הדברים (מזוודה אחת, תיק גב ו....זהו). באתי לדירה, במבט ראשון היא נראית דיי מוזנחת. אין בה כלום לא מקרר (המשכיר אמר שהוא יביא), כיריים (אמר שיביא) מיטה (יביא), שולחן (יביא) כיסאות (לא יביא) ובכללי הדירה ריקה. לא הייתה לי בעייה עם זה...עם קצת קסם ועיצוב כל מקום אפשר להפוך לבית. ניקיתי את כל הבית (אין כמו לעשות ספונג'ה ולבצע הליכת ירח במקביל) והכל היה אופטימי מבחינתי.

דיברתי עם יוגננדה שעות על שיחות טלפון עם בחורות. עשינו כמה סימולציות אחד לשני, ופתאום חברה (סליחה, האקסית) שלו התקשרה , הוא היה במקלחת. כשהוא התקשר אליה ודיבר איתה, השיחה ממש זרמה והלכה ל"טובתו" והוא אמר שהסימולציות בהחלט עזרו. אז כך שלא סתם חפרנו וצחקנו שעתיים.

היום כשקמתי בבוקר התארגנתי וכו', נזכרתי שאין לי אוכל (את כל האוכל שמתי אצל השכנים הזקנים עד זקנים מאוד ממולנו).יצאתי מהדירה לפקולטה מה שהתברר כחתיכת אסון. אומנם אני יכול להגיע מהדירה עד לשער הכניסה ב5 דקות אפילו פחות. אבל העלייה לפקולטה פשוט הורגת. לדמיין שכך זה יהיה כל השנה קצת מבאס אותי. מה גם שלא חשבתי על זה עד הסוף אבל איך אני בדיוק אמור להגיע מהבית לדירה הזו? לעצור בטכניון ומשם לרדת עד לדירה? ואז לעלות בחזרה? (בדיוק לפני כתיבת הפוסט חשבתי על זה, ותכלס זה מה שגרם לי לכתוב את הפוסט מלכתחילה) זו חתיכת בעיה.

אני בכלל חשבתי שיוגננדה יסיע אותי עד למעלה אבל מתברר שבבוקר הוא עסוק ביוגה אז כך שאני לבד.

אז כן, נדפקתי כנראה. אם הייתם שואלים אותי שוב כנראה שלא הייתי הולך על הצעד הזה. להשכיר דירה עם חבר בנשר. יש שני פתרונות:
א. אוטו - מאיפה בדיוק אני אקריץ אוטו וכסף לביטוח
ב. לדפוק את יוגננדה - בחיים לא
ג. הא אמרנו שיש רק שתיים אז נוותר

כן, טוב....אני מניח שזו התנסות שאני חייב לעבור. זה בהחלט לא הולך להיות קל אבל אני מניח שהשיגרה היומיומית תעשה את שלה.

שבוע טוב....אלי..סליחה, אקליפס
נכתב על ידי Eclipse. , 17/11/2009 11:07   בקטגוריות בעיות, דילמה, יומיומי, פסימי, שחרור קיטור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , סטודנטים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEclipse. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Eclipse. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)