זה הולך להיות הפאקינג בלוג הכי ארוך שנראה לי כתבתי בכל חיי!!!!!!!!!!!!11
אני משתגעת.... ולא בצחוק או ביטוי... אני פשוט משתגעת.. וזה מפחיד אותי....
אני בוכה במשך שעה בלי הפסקה אני מתעצבנת מכל דבר קטן.... אני כבר לא מסוגלת לשבת עם החברות הכי טובות שלי יותר משתי דקות בלי שייגמר לי הכוח....
ונמאס לי... נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר!!! שהכל כל כך טוב!
אני כבר לא יכולה לסבול את הלחץ..... ומצד שני... אני כבר לא יודעת מה בא לי לעשות!!!!
מה שאני באמת רוצה לעשות זה לפרוק!!!! להוציא את כל הבררה!!!! אני מרגישה חרא!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה שמנה משעממת שנואה מגעילה מכוערת לא רצויה... הכל ביחד!!!!!
אני חושבת בשיא הרצינות לזרוק את חבר שלי.... הוא אמור להיות מישהו שאני מספרת לו הכל... שאני סומכת עליו בעיניים עצומות.... במקום זה הוא גורם לי להרגיש עוד יותר לא רצויה עוד יותר משעממת ועוד יותר שמנה...... להגיד לחברה שלך שהיא לא צריכה לאכול גלידה כדי שלא תשמין.. גם אתה אומר את זה בהומור שלך..... שעד היום אהבתי.... כן פוגע....
אולי אני בהריון... לא אכפת לי כבר....
לא רציתי להיות הילדה בת 16 שצריכה לעשות הפלה... לא תיכננתי על למנוע מחיים של תינוק להגיע לעולם... והלוואיי שאני לא בהריון.... הלוואי שהמחזור שלי כבר יגיע..........
לא רוצה ללמוד.... לא לבגרות בטח שלא לפסיכומטרי... אני מרגישה כאילו אני מפספסת....
ואין לי יותר כוח לעולם הזה.... אם היה לי אומץ הייתי מתאבדת... בינינו... בשלב הזה של החיים שלי לאף אחד לא יהיה אכפת..................... אבל גם בקטע הזה יצאתי פוסרית... אני מפחדת למות.... בגלל המחשבה שאולי יום אחד כל זה עוד יסתדר....
אבל זה לא.... זה אף פעם לא יסתדר... לא בשבילי...... מאז שהייתי קטנה... זה מה שאני אומרת לעצמי... "תהיי חזקה, את לא צריכה להישבר, את רק צריכה להחזיק מעמד עוד קצת עד שהכאב הזה יעלם..."
אבל הוא לא נעלם............... הוא רק הולך ואוכל אותי...... מבפנים.... אני לא מסוגלת יותר לחייך כל הזמן... אם מישהו יתקרב אליי מחר אני אהיה עוקצת..... אני אתעצבן... אין לי כוח לראות אנשים אבל אני חייבת.............. ועוד איזה אנשים...
אלה שחשבתי פעם שהם חברים שלי... שהיום אפילו לא אומרים לי שלום..... אני לא אוהבת כאלה.... צבועים כאלה.... והכי גרוע שאני בעצמי הפכתי לאחת מהם...... אני איבדתי את עצמי וכל כך עצוב לי על זה...
כי למרות שהייתי חנונית... למרות שהייתי ביישנית... ולמרות שלא הרבה אנשים זכו להכיר אותי... הקרובים אליי לפחות זכו לראות מי אני באמת.... ועכשיו גם הם לא מזהים אותי...
שותה, מעשנת, נוטשת... והכל בשביל מה? צחוקים ללילה? אני שוכחת מי החברים שלי באמת... מי הייתי פעם....
איבדתי אותי... בגלל זה אני מתחרפנת... על זה אני חופרת כבר שעה.......
אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה בלי לרצות להקיא.... אני צריכה לעשות בדק בית רציני ולשנות את מה שיצא ממני................. כי אני לא מסוגלת לסבול את הילדה הזאת יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני יצאתי מדעתי... לילה טוב....................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
