אנסטיה פקחה את עינייה, מזיעה וקודחת מחום. מסביבה טיילו אנשים בחליפות עסקים, עם כובעים ותיקים משונים.

היא צבטה את עצמה, בתקווה שהיא הוזה או חולמת. שמלתה הצהובה התלכלכה בנוזל שחור המריח כמו נפט.

"איפה אני?" היא עצרה את אחד האנשים שעמד לידה ושאלה, אך האיש לא השיב לה. "איפה אני?!" חזרה אנסטיה בצעקה,

"איפה אבא שלי? איפה תום? אני רוצה הביתה!" צעקה ובכתה.

"את במקום בטוח," אמר האיש, "פשוט תשתקי ותחזרי לישון." שאג האיש.

אנסטיה לא הבינה איפה היא ומה האיש רוצה ממנה. היא קמה והאיש נעץ בה מבטים בוחנים שליוו אותה לאורך כל דרכה עד כניסתה לחדר

שעליו התנוסס שלט עם איור של שירותים. היא נכנסה והביטה במראה.

עיגולים שחורים היו מתחת לעינייה, שיערה היה פרוע ולא מסורק. היא שנאה אותו ככה.

שמלתה התלכלכה ונעלייה כבר לחצו עלייה. היא בכתה ובכתה ובכתה. אנסטיה פשוט עמדה מול המראה, בחדר הקטן והמסריח, ובכתה.

היא בכתה על החיים שנהפכו פתאום שחורים, על אמא שהלכה לה, על תום שלא הספיקה להכיר.

היא יצאה מחדר השירותים וכל מבטיהם של האנשים שטיילו מקודם באולם הזה הופנו אלייה. הם מלמלו משהו וחזרו לעיסוקם.

אנסטיה התקדמה לעבר הדלת ומבטיהם של כל המטיילים הופנו אלייה, ולפני שהספיקה להבחין כל ידייהם היו ממולאות באקדחים וברובים אשר כוונו אלייה.

נשמעה ירייה חזקה, ואנסטיה נפלה על הריצפה, מדממת וחיוורת.

נפתחה דלת האולם ונכנס איש גבוה ורזה אל תוך החדר. שאר האנשים ברחו כאשר ראו אותו. הוא הרים את אנסטיה בזרועותיו ונשא אותה עימו,

התעלם מהדם ומצבע פנייה, והלך לעבר ג'יפ גדול ושחור שחיכה להם בחוץ.

מתוך הרכב יצאה אישה נאה ובלונדינית לבושה בחליפת עסקים שחורה, ומחגורתה בצבץ אקדח.

אנסטיה הייתה מחוסרת הכרה, כך שלא ראתה את המתרחש. הכדור פגע במרכז בטנה, והדם כבר התייבש, אך בכל זאת המשיך לצאת עוד ועוד דם.

האישה הוציאה מן תיק עזרה ראשונה מיוחד, וממנו הוציאה בקבוק עם נוזל בורדו וצמר-גפן. היא טפטפה כמה טיפות על הצמר-גפן,

ואת הצמר-גפן הצמידה לבטנה של אנסטיה. אנסטיה הזיזה קצת את ראשה, אך עדיין לא פקחה את עינייה.

היא הזיזה קצת את רגלייה ואת ידייה, ומיד האיש הגבוה והרזה הוציא מכיסו מן כיסוי עיניים שחור. הוא לא רצה שאנסטיה תראה אותו.

הם הכניסו אותה אל תוך הרכב, ונסעו. אנסטיה התעוררה וצמוד אלייה ישב האיש, בוחן כל תנועה שהיא עושה.

כששמע אותה לוחשת "איפה אני?", אמר לה לא להוריד את כיסוי העיניים, ושזה רק לטובתה. אנסטיה הקשיבה לו.

האוטו נעצר, אנסטיה עדיין הייתה עם כיסוי העיניים. האישה והאיש עזרו לה לצאת מן האוטו.

"לי קוראים אנה." אמרה האישה.

"ולי קוראים ג'ק," אמר האיש, "בבקשה אל תורידי את כיסוי העיניים בזמן הקרוב.

אנסטיה הנהנה בראשה. היא לא ידעה מדוע עשתה זאת, היא פשוט הנהנה בלי לחשוב.

הם הובילו אותה אל תוך בניין, אך כמובן שאנסטיה לא ראתה דבר. לפתע חשה אנסטיה בקור שעוטף אותה, היא הבינה שהם נכנסו לחדר כלשהו.

"תשבי בבקשה." אמרה אנה, וכך עשתה אנסטיה. "תורידי את הכיסוי מעינייך," אמרה אנה, "אבל לאט ובזהירות.

אנסטיה הורידה את הכיסוי, ולא האמינה למה שקרה.

~ ~ ~

טוב, מחקתי את הפוסט הקודם, הוא סתם לא היה ברור (;