זה היה ברור שהנושא הזה היה חייב לעלות מתישהו.כבר הרבה זמן יש דיבורים על הנושא הזה שלן סגירת בלוגים של פרו אנות ופרו מיות.
בלוגים של פרו אנה או פרו מיה.אני בטוחה שנתקלתם בלפחות אחד כזה.
אם יש קהילה שדיי בולטת בישרא, חוץ מטוקיו הוטל..
זאת קהילת "פרו אנה" ו"פרו מיה".
למי שלא יודע "פרו אנה" זה בעצם: פרו=בעד אנה=אנורקסיה - בקיצור פירושו בעד אנורקסיה(הרעבה עצמית).
אותו דבר עם "פרו מיה" - בעד בולמיה (לאכול ואז להקיא הכל).
אמ...יצא לי להכנס קצת, טוב לא קצת לבלוגים של פרו אנות.
לא בגלל שאני רוצה להצטרף לקהילה,אלא בגלל קטע לדרמה שאני הייתי צריכה להכין, והוא עסק באנורקסיה.
אז לכל הנלחצים..אני לא מחפשת שום קשר לפרו אנה!
בעיקרון כל הקטע הזה של בולגים של פרו אנות ופרו מיות הוא בעצם סוג של קבוצת תמיכה.
בתוך הקהילה הזו יש המון בנות ששואפות להגיע למשקלים לא אנושיים!!
הן נותנות אחת לשנייה טיפים איך להרזות ואיך להשאר חזקות מול האוכל..
ואם בשלב הזה קצת הזדעזעתם אז חכו חכו עד שתשמעו על הכדורים המשלשלים,על הצומים,על ההתעלפויות ועל עוד אלף ואחד דברים שקורים בגוף בעקבות אנורקסיה.הרעבה עצמית עד כדי מוות.
בעייני זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו.פשוט אי אפשר...
יש כ"כ הרבה סיפורים מזוויעם על בנות אנורקסיות שנהרסו להן החיים בגלל זה!
לפי מה שאני הבנתי יש המון המון בנות שנכנסות לאנורקסיה או לבולמיה מתוך זה שהן קוראות באופן קבוע בבלוגים של פרו אנה או פרו מיה.
כמה שקל להכנס לזה ככה קשה לצאת מזה.אם בכלל.
הבנות האלה לא מסתפקות בכתיבה בלבד.
הן גם מוסיפות תמונות של בנות אנורקסיות אחרות..של הגוף שלהן,של דוגמניות או שחקניות ובעצם נותנות לכל מי שנכנס לשם את ההרגשה שזה הדבר היפה.הרזון המוגזם הזה.גוף שהוא רק שלד.בלי חזה או ישבן או בטן או כלום!!!!!
אנ לא יודעת אם לסגור את הבלוגים האלה יעזור למנוע את התופעה או רק יעצים אותה עוד יותר..כי בעצם לבנות האלה אין עוד לאן ללכת .אין להן שום מקום אחר שבו הן יוכלו לשפוך את הלב או לחוות חוויות עם עוד בנות אנורקסיות..
לפי דעתי זה לא יהיה נכון לסגור את הבלוגים האלה כי בעצם אין לנו זכות למנוע מהבנות האלה את חופש הביטוי הזה.
כמו כל אחד מאיתנו גם להן יש זכות. אפילו אם מה שהן עושות או מטפחות הוא משהו פשוט נורא.
אני יודעת שרוב מי שכתב פוסט על הנושא הזה כתב שהוא בעד הסגירה.
אבל אני חושבת שזה שהן מביעות את עצמן זו זכותן.
אני לא יודעת מה תחשבו עליי..או על מה שאני חושבת אבל בכל מקרה אני חוזרת ומדגישה שאני לא תומכת בדרך החיים שלהן אלא רק בזכות שלהן להביע את עצמן.
אני מקווה שיום אחד יפסק כל הזוועה הזו.והבנות יבינו שלאכול זה לא פשע.ושלהיות קצת יותר משלד ועצמות זה לא אסון טבע. או איך שהן קוראות לזה "כיעור".
כי עצמות היא לא מילה נרדפת לשלמות.
אני מקווה שהיה לכם כוח לקרוא את כל זה.
זה יצא דיי ארוך.הפוסט הכי ארוך שהיה לי עד עכשיו.
לא נורא...בכל מקרה רציתי לכתוב על הנושא הזה פוסט מתישהו.ועכשיו שישרא העלה את הנושא הזה בתור הנושא החם זאת הייתה הזדמנות בשבילי לכתוב על נושא שאני הולכת להופיע איתו.אני רק מקוה שלא בחיים האמיתיים.
גשם חזק.קשה לי לראות.אפילו כשעייני פקוחות.
ככה אני. בשביל לשמוח אני צריכה לבכות.לפני ואחרי.
לפני היומולדת שלי הייתי חולה.הרגשתי כ"כ לא טוב. 4 ימים לא הייתי בבצפר.
היומולדת שלי דיי נהרסה בגלל שהייתי חולה. המסיבה התבטלה,ואם יש דבר שאני לא מסוגלת לסבול זה שדברים טובים מתבטלים.
וכרגע? דיי חרא.
הנסיעה לצפון ביום רביעי? כן בטח. הייתי רוצה. כ"כ חיכיתי לזה!! שבועיים אני מחכה ובסוף.כלום.
ועכשיו גם אחותי חולה.כבר יותר משבוע עם חום.והאקמול כבר לא עוזר.
היא בבית חולים עם ההורים שלי. פשוט נפלא!!
ואני פה יושבת בבית לבד ומחכה לטלפון.
אמא אמרה שכשהם יגיעו הם יתקשרו.כבר 6. ועברה כמעט שעה והם לא תקשרו.
הם פשוט שכחו.אני לא כועסת.כמו שאמרתי אחותי חולה.אני לא צריכה לצפות ליותר מידי תשומת לב.
ובנוסף לכל זה יש גם סערה בחוץ..כל מה שאני שומעת זה רוח ורוח ורוח.עוד מעט החלון יתנפץ.
אני כ"כ עצובה בזמן האחרון.לא יודעת למה.
זה הכל ביחד.הבלגאן הזה, וכל הלחץ ותפוח פיס המפגר.
ואחרי בצפר..עוד אבן התיישבה לי על לב.הם היו חייבים לבוא.לצחוק עליי.כן,גם הוא!
למה? למה שתקתי???! הייתי צריכה להגיד משהו. ולא סתם "תודה" מסכנה!
זה כ"כ מרגיז אותי! הוא ילד פשוט מגעיל.מוזר שעד עכשיו לא שמתי לב לזה.
אני מרגישה שהמוח של נאטם.לא נפתח יותר..מזמן לא הסתכלתי במראה וראיתי חיוך.אני כ"כ מתגעגעת לחיוכים בבוקר.
אני מקווה שהתקופה הזו תעבור ואחריה תגיע תקופה יותר טובה.יותר שמחה.
עד כאן.
שוהם.אני עדיין מחכה לחיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שושיק^^-