בלוג?!

כבר המון זמן רציתי לכתוב על מוות.

אין לי מחשבות אובדניות אלא רק חשיבה תאורתית על מה יהיה אם...

אם אני אמות.ככה סתם באופן פתאומי.נגיד מחר...

מי יבכה עליי?? ההורים,המשפחה ו....???

החברים?! 

יש אוליי כמה אנשים שאני יודעת כמעט בוודאות שיזילו דמעה קטנה..

אבל בעצם אין כ"כ הרבה אנשים שיצטערו עד כדיי דמעות.

כי בתכל'ס..אני מרגישה שאפחד לא באמת סובל אותי...

קורה לי יותר ויותר פעמים שאני מרגישה לא שייכת..נדחפת..לא רצויה.

והאמת שאני לא בטוחה למה זה קורה לי.

אני כבר לא מסוגלת להאמין לשום דבר שמישהו אומר לי.

כולם צבועים.כולם מחייכים אלייך ואז מדברים עלייך מאחורי הגב.

זה כ"כ כואב לי לדעת שאנשים שאני אומרת להם כל יום "בוקר טוב" פוגעים בי שוב ושוב..

ואם אני אמות. יהיה הרבה יותר שקט.יותר טוב.

אני כ"כ רוצה לדעת איך זה מרגיש להיות מת.להסתכל על כולם מלמעלה.

לראות איזה אנשים ממשיכים את החיים כאילו כלום לא קרה, ואיזה אנשים מתקשים להתגבר על הצער.

אוליי כשאני אמות אנשים יבינו שמשהו שהם עשו פגע בי. אבל אז זה יהיה כבר מאוחר מדי מכדי לבקש סליחה.

נמאס לי כבר להעמיד פנים שהכל בסדר.

לחייך בכל פעם כששואלים אותי מה קרה.ולאמר שהכל בסדר ואני רק קצת עייפה.

נמאס לי לחזק את כולם.אבל מבפנים להתפורר לאט לאט.

נמאס לי שיש רק בנאדם אחד שבאמת אכפת לו ממני.

אבל קשה לי לבטא את מה שאני מרגישה.

אכזבה?

כישלון?

פחד להפגע?

אני לא יודעת. אוליי זו רק תקופה קשה שתעבור..

או אוליי זה מבחן שאני צריכה להתמודד איתו כדי לדעת על בשרי מה זה כאב וסבל.

בינתיים אני מריצה מחשבות בראש. על מה יהיה.

וככל שאני מנסה לחשוב חיובי ככה זה נהייה יותר קשה לשמור על שפיות.

הכל נהרס לי. אני רבה עם ההורים שלי נונסטופ וזה גורם לי להרגיש כ"כ רע.

מה אני עושה לא בסדר??! מה?

אוליי אם מישהוא יסביר לי מה לא בסדר איתי אני אדע איפה אני צריכה לתקן את ההתנהגות שלי.

כי כבר נמאס לי חפש את עצמי ולא למצוא אפחד.

נמאס לי לשבת ולבהות בקיר.

נמאס לי!!! נמאס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא סובלת את עצמי. כל הזמן אני מנסה למצוא בעצמי פגמים.להכאיב לעצמי עוד יותר ממה שכואב לי עכשיו.

לדעת עד איזו נקודה אני אוכל להמשיך לסבול. וככה בצעדים קטנים אני מתקרבת אל הנקודה.

בינתיים אני בסדר. חייה בשלום רגעי עם עצמי. עד שיגיע הגל הבא.ויתביע אותי שוב.

ולסיום אני רוצה להגיד לכם תודה על כמות התגובות המדהימה שקיבלתי על הפוסט הקודם.

שבוע נעים - שוהם