בלוג?!

בזמן האחרון אין לי זמן לנשום.

ובטח לא לעדכן.

ממש חבל לי שכל הלחץ הזה שעובר עליי עכשיו

מפריע לי להנות מהדברים שכ"כ חשובים לי.

מחר עולים למצדה. ז"א מחר מוקדם מאוד בבוקר.

אני מקווה שיהיה נחמד, אני מתרגשת.

זה מוזר לי כי בדרך כלל אני לא ממש מתרגשת מהופעות מול אנשים.  

יש סיבה לזה שאני בשיעורי דרמה. :)

אמממ...היום מקבלים תעודות.

אני לא יכולה לשקר ולומר שאני לא בלחץ.

מתמטיקה זה לא הדבר שהכי הצלחתי בו השנה. בטח שלא הנדסה.

אבל חוצמזה אני מקווה שהצלחתי לספק את הציפיות של אנטי ושל ההורים.

השתנתי.

אני רוצה לדעת במה השתנתי.

אבל אין לי תשובות.

אני מנסה להריץ בראש את האירועים האחרונים

ובסוף אני מגיעה למסקנה אחת ברורה.

למדתי להגן על עצמי.

נפגעתי פעם אחת, פעם אחת יותר מידיי.

ואני לא מתכוונת להיפגע שוב.

"לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב,
שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה באמת כאב.
עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי."

שוהם 3>

למרות שאתמול עידכנתי רציתי לעדכן גמהיום....

כי קרה משו ממש חשוב ומשמח שהייתי פשוט חייבת לכתוב עליו!

הורידו לי את הגשר XD

ואין מאושרת ממני :)

אני צריכה עוד זמן להתרגל אבל יהיה בסדר XD

*ומהרגע שהורידו לי את הגשר אני לא מפסיקה לחייך*

                                                                              יומטוב :)  

דרך אגב אתם מוזמנים להגיב על הפוסט הקודם כי מבחינתי הוא עדיין פוסט מעודכן :)

מקשיבה לכל מילה שלך.

כאילו היא הייתה הדבר האחרון שאשמע בחיי.

אני מחבקת אותך ואת, רועדת בלי שליטה בין הידיים שלי.

מנגבת לך את הדמעות שלא מפסיקות לרדת גם כשהראש אומר מספיק!

מנחמת אותך,מחבקת אותך מנסה להיות שם בשבילך.

אבל נכשלת, שוב.

אני כ"כ רוצה לעזור לך אבל פשוט לא מוצאת את המילים.

חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור.

אל תבכי. בבקשה.

אני מרגישה רע עם עצמי. על שלא יכולתי לעזור, על שלא עשיתי את מה שביקשת.

אבל אני פשוט לא מסוגלת. וזה לא קשור אלייך, פשוט לא יכולה אחרי מה שקרה.

זה היכה בי.

כ"כ חזק...פתאום עוברת בי צמרמורת.

וגם עכשיו,הדמעות מתפסות במעלה הגרון.

מה עוד נותר לי לעשות, אני לא מוצאת סיבה מספיק טובה כדי להתקשר.

ואם אתקשר. מה אומר לך? אני פשוט אשתוק.

אני כ"כ מצטערת. על שלא הייתי שם בשבילך. למרות שרציתי.

סליחה.