וואי בחופש יוצא לי לחשוב והרבה, הפעם דווקא דברים טובים. אני חושבת על המגמה שנה הבאה,בעיקר על זה. וואי איזה כיף זה הולך להיות לרקוד ועוד בזמן בית ספר! אני די מאושרת שאנשים שאי אפשר בלעדיהם התקבלו ומאושרת כי יש כאלה שאני לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור בלי התמיכה שלהם (כן רותם אני מתכוונת בעיקר אלייך) וגם כאלה שהמגמה בכלל לא ענינה אותם ובכל זאת עזרו לי בצורה מדהימה ( וכן מעין אני מדברת עלייך). אז לפעמים לחשוב יותר מידי זה לא כל כך גרוע.... וגם קצת עצוב כי יש כמה שיחסרו לי במגמה הזו במיוחד אחת שדווקא הרגשתי שאם נהיה יחד במגמה נוכל להיות קרובות הרבה יותר, חברות כמו שהייתי רוצה שנהייה....
לא יודעת מה נזכרתי בזה עבר כבר חודש, למוח לוקח זמן להפנים...
כל כך מתגעגעת כבר לכולם רוצה לדעת מה קורה איתכם
אדיוס...
נ.ב. למרות שחשבתי שאני הולכת להיות כל כך עצובה בחופש בגלל מה שקרה, למרות שהמצב החמיר הרגשתי שמתי שהיינו שם בזמן הכל כך קצר הזה הצלחנו לעזור לו כמו שאף רופא לא הצליח, זה חיזק את התחושה שלי שתמיד הייתה כל כך חזקה- מצאתי את המקום שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
