ניר ד'ה קומפיוטר!

לא מצאתי כותרת יותר מתאימה לאירוע המוזר שקרא לי בדיוק לפני שבוע ימים.

עכשיו נתחיל,

יום שישי שעבר, אפשר לומר כבר שבת , סיימתי שיחה ארוכה עם ידידה טובה שזה עתה נפרדה פרידה כואבת מחבר שחלק איתה את חייה בשלוש השנים האחרונות. העצב שלה, הכעס שלי עליו, הקשר שלי לכל מה שהתרחש ביניהם לאחרונה, הכאב ראש שמשאירה שיחת טלפון ארוכה במכשיר סלולארי וגם סתם הלחץ הפנימי שהיה לי יומיים לפני שאני פותח את תקופת הסטודנטיות שלי שתמשך ארבע שנים תמימות, כל אלה לא הקלו עלי ברגעים שהייתי צריך לעצום עיניים ולשקוע עמוק לתוך שינה ארוכה עד לשעות הצהריים של יום שבת.

המחשבות בראש התרוצצו למרות שהתחננתי למח שלי שיפסיק, שהגיע הזמן לישון ומחר נחזור להיות הפסיכולוג של כל העולם. לאט לאט, ממש לאט, כל כך לאט שלא הרגשתי בזה אפילו... הגוף שלי ניצח את המוח והתחלתי במסע לעולם החלומות...

אבל אז, בדיוק בשניה שהייתי אמור להתחיל לנחור , פתאום היה בום!!! בעצם לא, זה לא היה בום! זה היה מן רעד עצום כזה.

אני גר בבית עץ קטן בחצר ההורים, הבית שלי פשוט רעד כולו, הקירות, הדלת החלונות... אני זוכר בברור איך קפצתי מהמיטה, הלב שלי פעם בחוזקה וכולי התכסיתי זיעה קרה. לקח לי דקה או שתיים אבל ארוכות כמו נצח, להאמין שיש בי את האומץ לקום מהמיטה ולראות מה נפל על הבית שלי מהשמים, האם זו בכלל רעידת אדמה, אולי התפוצץ איזה בלון גז באזור... באמת חשבתי על הכל בשניות האלה. 

פעם שהייתי ילד, קצת אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, היה לי מן חשש כזה שמגדל המים של המושב, שנמצא ממש מאחורי הבית שלי , אם חלילה וחס יקרוס מסיבה כלשהי, הוא בטוח נופל לנו על הבית... לא נעים להגיד, אבל באותם רגעים אפילו המחשבה הזו חזרה אלי לשניה בודדת.

בצעדים זהירים מאוד יצאתי מחדר השינה לכיוון הסלון וראיתי שהבית הפוך לגמרי, ניירות על הריצפה, כלים מפוזרים על השיש, בגדים פזורים בכל מקום... נרגעתי! הרי ככה אני רגיל לראות את הבית שלי מדי יום.

באותו לילה, במקריות רבה, השארתי את האור הפונה למרפסת דולק, זה הקל עלי לראות שהכל בחוץ גם נראה בסדר ואולי בכלל הזיתי, אולי זה היה בכלל חלום, חזרתי למיטה, הבטתי בטלפון הסלולארי, השעה בערך 2 בלילה, עכשיו הייתי כבר בטוח שחלמתי חלום רע. נכנסתי למיטה, הפעם היה לי יותר קל להרדם... ואפשר להגיד שממש הרגשתי איך הגוף שלי נשאב שוב לתוך שינה עמוקה..

ואז - בום!!!!!!  

הפעם התחלתי לחשוב ברצינות שמישהו מחכה כל פעם שאני ארדם כדי להעיר אותי. שוב קמתי מהמיטה, הפעם יותר בזריזות, אבל אם אותם פעימות לב מטורפות.
בשלב מסויים עלה בראשי רעיון - בין הבית שלי לבין "בלוניר" החנות שלי (שנמצאת לידו) מפרידה המכלאה, או בשפה היותר פוליטיקלי קורקט, מרחב המחיה של הכלב שלנו, ברטז. כשברטז, כלב מסוג בולדוג צרפתי מדהים מאין כמותו, כועס שלא שיחררנו אותו, הוא נוהג לחבוט בדלת המכלאה בחוזקה עם הראש השרירי ביותר שלו. בד"כ כשזה קורה אני תמיד מתעורר, כי הדלת שלו מחוברת לקיר הבית שלי וזה גורם לדלת שלי לרעוד. אז תיאתרי לעצמי שהוא כניראה רוצה לצאת לסיבוב, אבל הסיטואציה והשעה המאוחרת לא נראו לי מתאימות לטיול לילי עם הכלב.

בכל מקרה, לא בדקתי הרבה, פשוט האמנתי לעצמי שכניראה זו הסיבה והפעם הלכתי לישון שלו הרבה יותר ופעם הבאה שהתעוררתי היתה כבר בצהריי יום שבת. 

בשעות אחר הצהריים סיפרתי לאותו ידידה טובה שלי, שגם לה יש חלק בלילה הרע שהיה לי, את מה ששמעתי בלילה, היא אמרה שהיא לא שמעה כלום, ישנה טוב דווקא. גם בבית של ההורים שלי, צעדים ספורים מביתי, אף אחד לא שמע שום דבר בלילה. כאן הבנתי שכניראה צדקתי באשר להשערה שברטז הוא שגרם למהומה הלילית הפרטית שלי. 

לקראת ערב, עדי, הידידה הזו שכבר סופר עליה קודם, התקשרה אלי לבשר לי שאני ממש לא היחיד ששמע בלילה את הבום הזה. "תפתח את YNET", היא אמרה. פתחתי ולא האמנתי!

נדיר מאוד לראות כתבה שגוררת אחריה 900 תגובות! אז מה תגידו אם אספר לכם שלכתבה הזו היו קרוב ל1500 תגובות? אנשים בכל הארץ שמעו את זה! קירות רעדו, דלתות נעקרו, אקווריומים התנפצו... מסתבר שאני ממש יצאתי בזול מכל העסק הזה. הדאגה האמיתית היתה שאף אחד לא לקח אחריות על התעלומה ורק האשים את כל השאר. רעידת אדמה, טענו במכון הססמוגרפי (או ססמולוגי, אנערף),לא היתה!  אבל בודאי זוהו גלי קול כבדים. במשטרה האשימו את חיל האויר, והאחרון אמר (בתחילה) שלא נעשו טיסות חריגות בשמי הארץ. מה גם שברוב המדינה נשמע הרעש באותה שעה בערך.

בין התגובות למטה לא יכולתי שלא לשים לב לתיאוריות המוזרות של לא מעט אנשים, כמו עב"מים בשמים, סופות חול במאדים, ניסויי גרעין בלב ים ואפילו "תרגעו, אריק שרון בסה"כ תקע נאד".

בשלב הזה עדיין הייתי במיעוט בסביבתי הקרובה. אנשים לא האמינו שדבר כל כך מוזר קרה ורק בYNET מדברים עליו. לא ברדיו, לא בטלויזיה,לא בשום אתר אחר... רק בYNET שניזון רבות מ"האימיל האדום" שהכתבים הראשיים שלו הם  בעצם הגולשים.

שכנה שלי אפילו הגדילה ואמרה "כולכם חלמתם חלום רע הלילה".

רק ביום ראשון התחילו סופסוף לדבר על המקרה ברוב אמצעי התקשורת. רק אז סופסוף יכולתי ללכת לשכנה שלי עם הכתבה מהעיתון ביד ולהגיד לה "נו...מי חלם ומי ישן טוב מדי?" פתאום הרגשתי גאווה כזו... אני מאלה שכן חוו את האירוע המוזר הזה. טוב גאווה לא היתה לי מזה באמת, אבל זה עדיין חוויה. זה לא שאני מקבל את הטענה של צה"ל שכניראה באמת הכל היה בום אל-קולי, אבל אני לפחות רגוע שמישהו כניראה שם לב לפאשלה ואולי היא לא תחזור בשנית.  

לילות שקטים שיהיו לנו.

אמן.