יומנו של אנטיפת

עליתי על מדים.

שנתיים אני כבר לא חייל. בסך הכל רציתי לראות איך זה עלי לפני שמחר אני בא עם המדים לעבודה מחופש לחייל.

בדיעבד, זה העלה לי זכרונות ורגשות חרטה. למרות שכבר מזמן השלמתי עם זה.

לא הספקתי למצות את המסגרת. לא הגעתי לתקופה שנעשים שבוזים ורוצים להשתחרר. סתם השתחררתי. סתם. 

הזכרונות...

כואב הלב..