יומנו של אנטיפת

חח זה די משעשע. אני שומע מוזיקה באוזניות ופתאום מתעטש. ממהר להוריד את האוזניות, לראות אם אבא שלי אמר לי "לבריאות", כדי לא לצאת לא מנומס-להגיד תודה.

*שתיקה*

אני ממתין.. ממתין... מסתכל על אבא שלי ואז בשלב מסוים הוא מרים אלי מבט ואומר בטון של "נו כבר אמרתי..." לבריאות.

"תודה! תודה!" ואני מחזיר את האוזניות.

אני מתעורר, יוצא מהחדר ואבא שלי אומר: 

"אתה יודע, אני ואמא חשבנו-איך אתה רוצה ללמוד רפואה אם לא למדת ביולוגיה בתיכון?"

חטפתי קריז, דפקתי לעצמי סטירת ייאוש וצעקתי "מה זה קשור??????????????????????????????????"

כמו אידיוט ישבתי לעצמי פה שעתיים ושוטטתי בבלוגים. לא יודע למה.

הייתי יכול לעשות דברים מועילים בזמן הזה.

לילה טוב!

חזרתי הביתה אחרי משמרת במסעדה, ניגשתי למקרר, הוצאתי לעצמי בקבוק של תה קר שהכנתי בצהריים ומזגתי לעצמי.

התיישבתי בסלון והתחלתי לדבר עם אבא שלי על הלימודים במסגרת אקדמייה של אח שלי הצעיר. תוך כדי לגמתי לעצמי פה ושם מהמשקה המרענן.

לפתע הרגשתי מין דגדוג ביד. גירדתי קצת והמשכנו בשיחה. הגירוד ממשיך... אני מוריד את המבט למטה ומה אני רואה נמלים יוצאות מהכוס ועולות לי על היד. 

אני בד"כ שומר על קור רוח אבל העיניים שלי נפתחו באותו רגע לגודל של צנצנת, הבעה של חרדה עטה על פרצופי ואני טסתי למטבח לירוק את שארית הנוזל שעדיין לא בלעתי לכיור.

אוי ויי.

מעניין כמה מהם אשכרה בלעתי.

ציטוטים נבחרים מהמסעדה:

 זוג לקוחות קבועות, אם ובתה, מבקשות ממני קנקן מים עם נענע. אני מביא להן את הקנקן ואז בא עם נענע.

"רק שתדעו נענע זה מאוד לא בריא"

לקוחה: באמת, למה?

אני: זה גורם לאימפוטנציה.

גבר ניגש אלי ושואל

"יש לכם מקום ל-9?"

*מהפינה מגיחים כמה ילדים*

אני: כמה מבוגרים/ילדים?

אשתו: מה זה משנה? זה בכל אופן תשעה מושבים.

אני: אני פשוט מעריך את מידת הנזק.

בא לי עוד תה קר.

לשתות?

0.o