חצי שנה בתואר. שמינית דרך. בחרתי ללמוד הנדסה כימית באוניברסיטת בן גוריון-תואר שבחרתי בכלל כפשרה.
החלום שלי היה להיות רופא אבל אני לא מאלה שימכרו את החיים שלהם כדי להגיע לזה. לא מתאים לי לקרוע את עצמי בפסיכומטרי עד שאקבל 750 ועוד אח"כ מי יודע? אולי לא אעבור את המיונים...
אז השלמתי פיזיקה בקיץ (למרות שבתיכון הבטחתי לעצמי שבחיים לא אתקרב לפיזיקה. בחיים. הו האבסורד)
ואז התחילו הלימודים.. לימודים קשים מאוד, דורשים ישיבה על התחת וגם זה לא תמיד מספיק.
טעיתי בדרך בצורת למידה שבחרתי. חצי סמסטר ישבתי "פתרתי" תרגילים עם מישהו שהכרתי במחלקה (הוא היה פותר ואני הייתי מסתפק בלהבין) עד שבבחני אמצע הבנתי שזה לא יעבוד. אז התחלתי לשבת בבית לבד. לא יודע איך זה קרה אבל יצא שלקראת התקופת מבחנים פיגרתי בחומר ב-3 מתוך 4 קורסים.
ניגשתי למבחן הראשון, יצאתי מפאניקה (לא לקחת רטלין 10 דקות לפני מבחן!) ואיכשהו קיבלתי 90 למרות שהיה מבחן יחסית קשה.
אז מגניב הנה אחלה ציון, אבל, מה עם עוד 3 קורסים עם פיגור מטורף? אז חרשתי וחרשתי.
ניגשתי למבחן ראשון מתוך השלושה. מבחן מפחיד. לא יודע למה הם החליטו לעשות מבחן כזה שלא רואה ממטר את כל המבחנים שפתרתי בחוברת מבחנים. אבל חשבתי שאני אעבור. עם ציון 70+. ואחרי שבוע אכלתי כאפה. 52 עם פקטור. אז הנה מועד ב ראשון.
ניגשתי למבחן שני. מאוד פחדתי. אבל המבחן פתאום נראה ידידותי. אז יצאתי מהמבחן בהרגשה טובה (משום מה). התעלמתי מהעובדה שלא פתרתי 4 סעיפים שסה"כ מעיפים לי לעזאזל 20 נקודות מהמבחן. אז למה התפלאתי כשקיבלתי 61? למרות שהממוצע היה 50~ (אבל WHO FUCKING CARES??)
ואז ניגשתי למבחן השלישי. בו כבר ידעתי: דניאל אתה ניגש למועד ב. הלך עליך. טאדאם המבחן נראה קל.
יוצא בהרגשה טובה אחרי שבוע מקבל 64.
משהו שקצת העלה לי את הסעיף זה שהגעתי לתשובה נכונה רק בדרך שלא לימדו אותנו.
המרצה? היא מה זה התלהבה! כתבה לי "מדוע בדרך זו" או משהו בסגנון והורידה 13 נקודות מתוך 20.
אבל זה קצת לא קשור לנושא.
אני כבר באפיסת כוחות. מכישלון לכישלון אני מדדה. אני נלחם כמה שאני יכול וכל פעם נופל. התואר מעניין ואני לא אוותר אבל כמה עוד אוכל לסבול את זה? כבר נמאס לי לשכנע את עצמי שאני מוכן וכל פעם להתאכזב מחדש.
נמאס לי לאכזב את המשפחה שלי. אני רוצה שההורים שלי יתגאו בבן שלהם. לא תהיה לי בעיה עם זה שאני נכשלתי שוב. תהיה לי בעיה שאכזבתי את ההורים שלי שוב. עשיתי הרבה טעויות בחיים ופעם אחת אני רוצה לעשות משהו טוב לשם שינוי.
למרות שכולם מעודדים אותי ,למרות שחברה שלי כל הזמן אומרת לי שהיא ממש גאה בי, למרות הכל... לא יודע. במה לי יש להתגאות?
בממוצע 70?
ולמרות שאני יודע שאני ככל הנראה מגזים, ולמרות שאני יודע שלסמסטר הבא הפקתי טונות לקחים אני מבואס.
ערב טוב (קצת אופטימיות לא תזיק כרגע)