רק כשהולכים משם מבינים למה כ"כ רוצים לחזור.

כאשר אתה בונה לעצמך חיים בשלט רחוק, קשה לפעמים לשלוט על מה שקורה בשטח.

וכמה שתרצה להגיע ולראות מקרוב, זה לא תמיד יהיה אפשרי.

יותר גרוע, כאשר יש לך שני עולמות לטפל בהם,

האחד בקרבתך והשני בשלט רחוק, זה כמעט בלתי אפשרי.

כמובן שקל יותר לטפל בעולם שקרוב אליך ולהושיט את ידך אליו.

אך מה קורה שהעולם הרחוק הוא העולם שמביא לך יותר אושר?

מה קורה שהעולם הקרוב מרגיש בצורך שלי בעולם הרחוק ומתחיל להתעלם?

מה קורה שכמעט נעלמת לך הגישה הנה והנה ואת פשוט תלויה באוויר?

מה קורה שכבר נגמרו לך הרעיונות ומה שבא לך זה פשוט להישאר שם ולא לחזור?

לפעמים נדמה שאין סיבה יותר לדברים מסוימים,

אך בלעדיהם, לא בטוח שהיית מצליחה לנשום.

כמובן שנהנתי בנסיעה האחרונה, וזה מה שכואב לי- שאני מרגישה שם בבית יותר ויותר.

אוהבת אתכן