אין ספור מילים, אין ספור אותיות.

המון מחשבות נערמות אצלי בראש.

מנסות להקל על הבלבול ורק גורמות ליותר נזק.

ולא תמיד אפשר להאשים את הגעגוע,

כי הייתי שם.

ועוד אהיה שם,

אבל המניעים שלי הם כבר מזמן אחרים לגמרי.

אפשר לקרוא לזה ויתור,

אפשר לקרוא לזה השתחררות.

מה שבטוח זה שבמקום שבו חיפשתי את נחלת אהבתי,

לא מצאתי מקום נוח לשבת.

מצאתי נחלות ידידות משובחות להפליא ולכן אני חוזרת לשם,

כי יש במקום ההוא מקור לאושר שלי,

אך לא מספיק.

אני באה לכאן במטרה להשקיע גם כאן,

במקום שזנחתי ולא בצדק.

בתקווה למצוא את המקום המתאים,

ולתת לעצמי את האפשרות לא לברוח ולהתחבא מהמעשים שלי,

אלא למצוא מחויבות ולתת לעצמי להתמסר לטווח ארוך,

להפסיק לקפץ מסיר לסיר,

ולהיכנס לתוך תנור גדול ומחמם.