אם זו האהבה שלי.
אם אלה החיים שממלאים אותי.
אם זה מה שעושה אותי מאושרת, מה שעושה לי טוב.
למי יש את הזכות להגיד לי לא?
מי בכלל יכול להגיד לי מה טוב ומה רע לי, מה כדאי ומה לא,
מי הם האנשים האלה שיבחרו לי את החברים?
התסכול הוא רק דקירה קטנה,
בתוך המערכת הכל כך עוקצנית והמיותרת הזאת.
הבחירה בלהעביר את המילים ליד האוזן בלי לשמוע,
היא התחמקות מהאמת, או הייאוש בלנסות ולהסביר את הצדק שלי?
זאת האהבה שמלווה אותי. אני לא אוותר עליה בעד שום הון שבעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
