הוראות השימוש:

קחי לך תרמיל ושימי בו כל העולה בראשך,

שימי בו את חפצייך.

שימי בו את הזיכרונות.

הניחי את העבר ההווה והעתיד,

הכניסי את כל רצונותייך ושאיפותייך.

את החלומות, המעשים, הרגשות והתכונות.

את אהבתך ואת אכזבתך.

את התרמיל הרימי על גבך והתחילי ללכת.

ההליכה איטית, קשה ועייפה.

התרמיל מכביד עלייך ועל המשך המסע.

"להמשיך ללכת או לעצור ולהוריד את התרמיל מהגב?" את שואלת את עצמך.

לוותר על הכל? על כל חייך בגלל מכשול בדרך?

שתי אפשרויות עומדות לפנייך:

1. אם בחרת לעצור ולוותר על הנמצא בתרמיל סימן שאבדה כל תקוותך.

אבדה תקוותך להגיע לנחלת שקט ושלווה,

להגיע אל מקום בו אפשר להתחיל חיים ממקום אחר, טוב יותר.

2. אם בחרת להמשיך במסע ולא הסכמת לוותר על כל מרכיבי חייך הנך הגעת אל היעד.

הדרך הקשה והכואבת, הובילה אל שביל הזהב.

עכשיו, כשאת בטוחה במה שיש לך בתרמיל,

פזרי אותו לאורך השביל והמשיכי מנקודת המוצא החדשה שאותה התחלת עכשיו.

בהצלחה.

אם זו האהבה שלי.

אם אלה החיים שממלאים אותי.

אם זה מה שעושה אותי מאושרת, מה שעושה לי טוב.

למי יש את הזכות להגיד לי לא?

מי בכלל יכול להגיד לי מה טוב ומה רע לי, מה כדאי ומה לא,

מי הם האנשים האלה שיבחרו לי את החברים?

התסכול הוא רק דקירה קטנה,

בתוך המערכת הכל כך עוקצנית והמיותרת הזאת.

הבחירה בלהעביר את המילים ליד האוזן בלי לשמוע,

היא התחמקות מהאמת, או הייאוש בלנסות ולהסביר את הצדק שלי?

                     




זאת האהבה שמלווה אותי. אני לא אוותר עליה בעד שום הון שבעולם.