לשוט על עלה עם הרוח, ולהפליג אל הלא נודע.

הרצון להגיע אל האי וודאות מלא בציפייה ופחד.

פספוס אחד יכול לשנות את כוון הנסיעה ולהגיע למקום אחר.

טוב יותר? רע יותר? מי יודע?

קחו אותי אתכם ועשו בי כרצונכם, רק הביאו אותי אל התשובה, אל השקט.

הלב דופק את מסמריו בקצב אחיד ומהיר ולא נותן מנוח.

מחוגי הזמן כמעט עצרו מלכת והם נעים לאט לאט.

לבנה ועוד לבנה נבנות על ראשי ומכבידות על המחשבות.

המחשבות מכבידות על הרגשות ומציפות אותן דאגה.

רגע לפני שהכל מתבהר העיניים נעצמות,

הגוף בוגד בנפש ורק רוצה לנוח ולשאוב כוחות להמשך המסע.

עקצוצים בחזה גורמים לכאב ראש של מתח שרק נמשך וגובר.

אף פעמון לא יועיל, אף צלצול לא יעיר.

רק פתיחת דלת מסנוורת תזכיר לך בשביל מה את כאן.

אך הרגע נמחק וההחלטה כבר לא בידיים שלך.

ואז שוטף אותך הזרם ולך נשאר רק להיאחז בעלה ולשוט עם הרוח אל הלא נודע..

המעגלים שנפתחים ונסגרים מסביבי רק גורמים לי סחרחורת.

מצליחה לסגור מעגל אחד- נפתח אחר.

לאט לאט המעגלים סוגרים וחונקים עד שלא נשאר אויר לנשימה.

אולי מתחלפים תאריכים, עוברים הימים וקונים לוח שנה חדש-

אבל בשבילי השנה הזו עדיין לא נסתיימה.

כ"כ הרבה בעיות ודאגות שרק מתרחבות עם הזמן לא נפתרות,

יחסי אהבה שמתנדנדים מצד לצד ולא נותנים מנוח,

וככל שהזמן עובר מכירים עוד אנשים,

מתחילות עוד התפתחויות שנתקעות בקצה הפיה כי שום דבר לא מובן מאליו,

ואין לדעת מה יכול לקרות.

הפקת לקחים מאנשים במהלך השנה עדיין לא הגיעו לסיומם וכל פעם מופיעות הפתעות חדשות.

(לא במובן הטוב של המילה)

אבל כן יש התקרבויות עם אנשים שרציתי להכיר לעומק.

וכן חוויתי חוויות נהדרות שהגיעו לסיומן בשנה שעברה ומחכות חדשות בפתח.

המון נסיעות לצפון שרק הסבו לי אושר.

מה הלאה? מה הפקת הלקחים שלי מהחשבון נפש הזה?

לסגור מעגלים שלא היו צריכים בכלל להתקיים ורק הזיקו לי נפשית.

להגיע למקסימום שלי השנה ולהשקיע בכל הנוגע לבית ספר וצופים.

להוכיח לאנשים את מה שהייתי צריכה להוכיח מזמן.

לדעת לחבר בין הראש ללב.

הייתי חייבת ללכת לשם כדי להרגיש אותו עוד פעם.

והלא צפוי קרה.

כבר הייתי בטוחה שזהו, בחרתי בשביל הנכון בו הייתי צריכה לפנות ושסלולה לפני דרך אחת ישרה ובטוחה,

אך לפני שהספקתי אפילו למצמץ הגעתי לצומת שכל שביליה  מכוסים בערפל ואינם נראים לעין.

אם ידי כבר הייתה מוחזקת ביד גדולה ובטוחה, ידי השניה כרגע מוחזקת גם ביד-

גדולה ועדינה אך ממש לא בטוחה.

והיא מלטפת אותי באור, שלוה ושקט שאי אפשר לעמוד בפניו.

הנעימות הזו עדיין נשארה לי על הלחי והיא רק מבקשת עוד..

העיניים האלה, החיוך הממיס הזה מקבילים לחוסר ביטחון שיש לי בבנאדם שכמעט איני מכירה.

ושתי הידיים האלה שמחזיקות בי חזק ולא עוזבות, לא נותנות לי ללכת לשום מקום.

ועכשיו, שכל השבילים מעורפלים, נותרו לי שתי ברירות:

לחכות בסבלנות מאופקת שהערפל יתפזר,

או לקחת את הסיכון ולבחור בשביל שאיני רואה מה דרכו המיועדת.

"..אני זוכר בלילות של ירח מלא
היית באה אלי
לא במקרה
מסוממת
מטורפת בלי הכרה
היינו נופלים לרצפה
נוזלים מהתקרה
היינו עושים אהבה.."

הוא מעלי, אני מעליו,

הוא מעלי, אני מעליו.

כמו גלגל שלא מפסיק להסתובב.

מרגישה את דפיקות הלב שלו כאילו היו שלי.

כל נשימה היא משותפת כל נגיעה היא חנק.

הזמן עובר לנו בין הרגליים והשקט הזה בתוך כל הסערה הולך וגובר.

לפעמים אתה נכנס לדבר שאתה יודע בדיוק איך תצא ממנו,

ואז כשאתה יוצא אין לך מושג מה קרה לך, ומה יקרה הלאה..

המתח שהיה מאתגר ליום יומיים הפך לחוסר מודעות גדול.

לאן זה ממשיך?

 קורס מסכם2007

אלפי צבעים, המון רעש וקולות.

פרצופים שלא ראית מעולם,

פרצופים מוכרים שגורמים לך לפרפרים בבטן.

חיוכים הבאים לכיווני ואיתם חיבוק של הנחה.

עיניים שכ"כ התגעגעתי להסתכל בתוכן.

שאלות ותשובות וסיפורים בלי סוף.

איך הגעתי לכאן?

איך מתחילים עכשיו עוד שנה, עוד מסגרת, עוד מציאות..

המסה הזו שפתאום נוחתת לך על הגב ואיתה אתה צריך להתמודד.

סוף החופש, סוף של חוויה אחת גדולה.

עוד שנה התחילה ואני מקווה שיהיה טוב.

בהצלחה לכולם(: