ביום כיפור בבוקר הרגשתי נורא כאב לי טונות הראש וחשבתי שאני לא אוכל לרכב על אופניים... בסוף החלמתי (מהנורופן שזה סוג של אקמול) וצמתי. הלכתי לבית כנסת ואח"כ עם הילה, ליהיא, לוריאל, שירה, דקל וטל לרכב על אופניים. עכשיו, לשירה אסור לרכב על אופניים ואנחנו מסתובבות ושירה אחרינו בקצב של חילזון ולא יכולנו להתקדם יותר מרחוב ב-10 דקות... אז הצענו לה לנסוע על הקורקינט של דקל ממילא היא על אופניים, והיא הסכימה ואז זה היה טיפה יותר מהיר ורצינו ללכת לירידה ברחוב פרדס משותף, היא כייפית לאללה.. אז החלטנו שכדי לא להיתקע אחת בשניה נלך כל 5 שניות תצא מישהי ויהיו רווחים. לוריאל הייתה ראשונה ואני שנייה ואת הסדר מאחורי לא זוכרת.. ואיכשהו אני חוזרת אחורה ורואה את שירה בוכה ודקל אומרת לי שהיא התגלגלה וקורקינט עליה... היו עליה פצעים שחורים-אדומים-סגולים יוווו ובלוטה ענקית בראש ואז אנחנו לא יודעות מה לעשות.. ואז איש אחד בא ועזר לנו, דווקא ממש נחמד ושירה כל שניה צועקת "איי, כואב לי, אני רוצה הביתה..." והיא אומרת לנו "אני לא זוכרת כלום ממה שקרה.." מזה נבהלנו אז טלטוש קל ואני הלכנו איתה הביתה ברגל וכל הזמן היא צועקת איי ובוכה יואו, מסכנה... ואנחנו כזה מגיעים לבית שלה אמא שלה קמה מהמיטה ורואה את שירה בוכה ואותנו והיא באה ומטפלת בה מורחת לה כל מיני משחות וזה.. היא אמרה שהיא אולי תלך איתה למוקד. בגלל כל זה שירה שברה צום כמובן... ואז סתם המשכנו איזה 5 דקות לרכב בגלל שדקל נתקעה עם הקורקינט והאופניים והיא הייתה איכשהו צריכה לקחת את הקורקינט.. והיינו עם זה חצי שעה עד שמצאנו פתרון.. בקוצר (שרה XD .. חחח מפחווד..) היה יום כיפור מוזרר.
ביום השני כאבו לי הרגליים ובקושי יכולתי לעמוד ועוד הייתי בצום.. איכשהו הצלחתי לסיים את הצום בשלום.. חח ואז טרפתי טונות, על גבי טונות של אוכל כמו איזה דבה!! טופפ.. חוץ מזה הכל טוב(: ומחר (25.9) אני טסה לארגנטינההה!! אני לא אוכל לעדכן לשבועיים אבל כשאני אחזור אני אספר איך היה.. יאללה סלאמת אוהבת אותכם אנשיםם,
תמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
