אני לא מצליחה להעלות את התמונות אז אתם לא תוכלו לראות את המקום הכי יפה שיששש (חוץ מישראל כמובן). אני ממש מתגעגעת ולפעמים אפילו בוכה כי אני רוצה לחזור ולראות את כל האנשים שאני אוהבת! אבל כרטיס טיסה הוא מאוד יקר ואני אוכל לטוס אולי עוד שנתיים!!! רובכם נולדתם בארץ אז אתם לא יודעים מה זה לעזוב הכל בגיל ששוכחים אפילו מה אכלנו באותו יום (גיל 4..) ולהגיע למקום חדש לגמרי הכל חדש: שפה, אנשים, התנהגות... ולא לזכור איך סבא שלך נראה ואיך דודה שלך נראית ואחרי כ"כ רבה זמן (8 שנים) לחזור ולראות את כולם ואת הארץ שבה גדלת לזמן מוקצב של שבועיים ואז לחזור.. זה הרג אותי כשכבר התרגלתי לאנשים למחירים למראות להכל שם כבר הייתי צריכה לחזור וגם רוב סיכויים שאני לא אוכל ללכת לחתונה של דודה שלי שכל כך התחברנו כשהייתי שם... אני נשבעת לכם יש רגעים שאני לא יכולה יותר ואני פורצת בבכי... כל המחשבות שעוברות לי במוח תוקפות אותי, המחשבה שרק עוד שנתיים אני אחזור ובזמן הזה הכל ישתנה ואני אף פעם לא אחיה איתם באותה מדינה... ואני בוכה ובוכה עד שאין לי יותר דמעות. כלום לא מנחם או מרגיע אותי. הלוואי שיכולתי לטוס כל שנה...
אבל אלה הם החיים ואין מה לעשות, לפחות יש לי פה חברות ומשפחה (המשפחה הקרובה ודודים שלי ובנות דודות) ואני צריכה להודות שיש לי את זה ואת החיים המתקדמים שיש פה.. אז.. תודה אלוהים.
תגיבו לי בבקשה! אוהבת המון עד ארגנטינה וחזרה (22 שעות טיסה) תמי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
