היום בבוקר אנחנו נכנסים לכיתה ומה אנחנו רואים? עכבר מתתת!! S= ולא סתם אלא כל חלק של הגוף שלו במקום אחר..! כולם התחילו לצרוח וישראלה ממש התרגזה כי צעקנו כמו משוגעים והתחרפנו לגמרי.. מה לעשות זה לא משהו רגיל לראות עכבר מת בכיתה שלך.. ואני ממש צרחתי בהיסטריה והיא צעקה עליי ממש כאילו אני אשמה שיש שם עכבר מת חצוי והרגל שלו הייתה ליד השולחן שלי וזה היה דוחחחה!! אח"כ היה שיעור עם אורית ובסך הכל נעמי שאלה אותי איפה הרגל של העכבר כדי לא לדרוך עליה ואז היא צועקת עליי "תמי!! צאי מהכיתה!" ואני כזאתי מהססת ולא עושה כלום והיא ממשיכה "תמי, אני חושבת שלא הבנת, אמרתי לך צאי החוצה!!" ואז כזה הזזתי את הרגל ולא ידעתי מה לעשות בסוף יצאתי החוצה ועלו לי דמעות בעיניים. אני פשוט לא כמו כולם. אני בוכה מכל דבר ואני מתכוונת לזה אני נורא בכיינית אבל אני לא יכולה לעשות כלום נגד זה... זה כאילו אני אומרת לעצמי "תמי את לא מתחילה עכשיו לבכות" והדמעות לא מקשיבות לי, הן כאילו מתחצפות ועושות לי דווקא. ודווקא מול כולם. ואני באמת מנסה להפסיק, אבל לא יכולה. אני מנסה לנגב את העיניים שליי ולעשות כאילו כלום לא קרה, אבל זה לא מצליח לי. אף פעם. אף. פעם. בקיצור גם דויד היה שם והוא היה יותר נורמלי מהרגיל... ואז נעמי אמרה לנו שאורית נתנה לנו להיכנס. ואז למדנו מוחמד וכל מיני שטויות והיא שאלה משהו שאף אחד לא ידע. אני בפנים ידעתי. אבל הייתי כאילו ברוגז איתה. לא רציתי להסתכל לה בעיניים. כי היא המורה הראשונה והיחידה מאז כיתה א' שמוציאה אותי.. ולא יכולתי להתאפק ולראות שאף אחד לא יודע אז התפרצתי. ואמרתי את זה בקול כועס שאפשר היה לשמוע שאני כועסת עליה. והיא אמרה לי מול כולם בקול איטי כזה ושקט "את כועסת עליי, נכון?" ולא עניתי לה, עשיתי כאילו כלום לא קרה. אח"כ היה ספורט ושוב עשינו ריצת 60 מטר ורצתי 3 פעמים ורק ב-3 שיפרתי את התוצאה שלי. לפחות שיפרתי (: ואז היה מבחן בערבית ועזרתי לליקוש ברוב המבחן אז היא הבטיחה לי קולה וסוכרייה חמוצה D: ייאי! ואז היה מוזיקה משעמם... ואז דקדק באה אליי לעשות ת'עבודה המעפנה במוזיקה.. ה-ס-ו-ף-!
אוהבת אותכםם!! 3> תמצ'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
