סוף כל סוף 7 הגבות!!! אני ממשיכה בסיפור גם הפעם, אם אין יותר מ-7 הגבות אני לא ממשיכה!
בפרק שעבר:
"הרי מה אפשר לצפות מתינוק בן 7 חודשים? הסתכלתי על העיניים הכחולות והצלולות שלו, על כמות השיער הקטנה שלו שזהרה בצבע חום בהיר. הסתכלתי על הלחיים המלאות והמתוקות שלו, ועל החיוך הכובש שלו. זה גרם לי לחשוב על החיים. כבר לא חשבתי מחשבות שליליות, אבל ידעתי, שבלילה אחרי היום הארוך שיהיה, אני אחשוב אותן, אז כדאי לי לא למהר, לחיות את הרגע."
פרק 2
אמא הסיעה אותי עד ביה"ס והמשיכה בדרכה לעבודה. נכנסתי דרך שער ביה"ס והסתכלתי על הריצפה. התקדמתי לאורך החצר לכיוון הכיתה ושמעתי צחקוק מוכר מאחורי. לא הסתכלתי לאחור, כבר ידעתי מי עומדת שם. המשכתי בדרכי כאילו לא שמעתי את הצחוק הצורם הזה. הגעתי לכיתה, רק אביגייל ודנה היו שם. ישבתי במקום שלי קפואה. שום מחשבה לא עברה לי בראש, כאילו היה לי קצר חשמלי, שגרם למוחי להפסיק לפעול. בשיעור הראשון, שיעור הסטוריה, חלמתי בהקיץ, על היום בו יובל תפסיק להתעלל בי ואהיה מקובלת. פעם היינו חברות טובות, ולא האמנתי שיום אחד אמצא אותה צועקת במסדרון "סיוון זונה! אני שונאת אותה! ילדה מגעילה!" לא האמנתי למה שראיתי. ואח"כ היא עוד ניסתה למכור לי סיפורים שהי שתתה אלכוהול והשתכרה. הרי ידעתי שהיא לא, היא שיקרה, וראיתי את זה לפי הבעת הפנים שלה. מאז היא הפכה להיות היריבה שלי, צוחקת עליי ובעקבותיה - כולם. בהפסקה, העזתי לצאת החוצה למסדרון. ישבתי על ספסל ופתאום עמרי מהכיתה המקבילה ניגש אליי. "סיוון, אני מזמין אותך לבר מצווה שלי, בדיסקוטק. תבואי יהיה כיף".
בבית ישבתי על המיטה שלי וחשבתי, אולי אלך לבר מצווה הזה.. אולי אהפוך להיות יותר מקובלת, אולי.
כשנותר עוד יום לבר המצווה של עמרי חשבתי, מה אם ישפילו אותי במסיבה, מול כולם? אני לא יכולה לא לבוא, כבר קניתי מתנה, ואמרתי לעמרי שאבוא. מיכל ניחמה אותי ואמרה שהיא תהיה איתי במהלך המסיבה, ושלא יכול להיות שמשהו רע יקרה לי. ואני הקשבתי לה והסכמתי. בליל המסיבה לבשתי חצאית מיני וחולצת סטרפלס ורודה, התאפרתי והסתרקתי והייתי מוכנה לצאת, ברגע שמיכל התקשר אליי, ירדתי למטה והיא הסיעה אותי למסיבה.
נכנסנו לדיסקוטק. עמרי קרא לנו לבוא לשבת בשולחנות. חשבתי לעצמי, מה אני אעשה פה? למה באתי בכלל. ניגשתי לבר וביקשתי סודה. חזרתי לשולחן שלי והתחלתי ללגום ממנה. מהרגע הזה, לא זכרתי דבר. רק פרטים בודדים. הרגשתי שאני מתעלפת, ואז לקחו אותי, למקום אחר, מלא באנשים. פתאום הרגשתי קור,בחלק התחתון של גופי ושמעתי צחקוקים מקהל שסביבי. הבנתי שהורידו לי את החצאית. רצו להמשיך ולהוריד לי פרטי לבוש נוספים, אבל אז מישהו בא וצעק "עזבו אותה מיד! מה אתם עושים השתגעתם?! אתם חודרים לפרטיות שלה!" וכולם התפזרו. לא ידעתי מי זה, וגם לא זכרתי מה קרה אח"כ. רק ידעתי, שכשאדע מי הציל אותי מהם, אהיה חייבת לו, ובגדול!.
אז זהווו זה הפרק, תגיבו אם אתם רוצים שאני אמשיך!
ביי אוהבת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
