לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

This is my place to tell, cry and be myself



Avatarכינוי: 

בת: 30



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2007

פרק 4


איך עבר עליכם היום? עליי מוזר לגמרי בהתחלה אז בשיעור פרשת השבוע אני וליהיא עשינו סיפור שוב פעם ואז היה מבחן בסיפרות וסיימתי ראשונההה (: ואז השתגעתי לגמריייי (שוב סרטן הפלולה תקפה אותיי P: ) ואז פתאום נהייתי מנומסת... משהו מוזר קרה לי במוח.. ואז הלכתי הביתה בלה בלה לא מעניין ואז הלכתי לקנות מתנה לאיילת וזהוו אני ממשיכה בפרק 4..

 

בפרק הקודם:

"יובל?" שאלתי בטלפון "כן" ענתה יובל מהצד השני. "אני רוצה שנדבר, את יכולה לבוא אליי, היום?" שאלתי. "בסדר אמרה יובל, אני יוצאת עוד 10 דקות, ביי" היא אמרה "ביי" עניתי לה וניתקתי. שוב הייתי בבית. שוב הרגשתי את אותן הרגשות שהרגשתי בלילה ההוא, בלילות ההם. עצב. עצב שטף אותי, ואכל אותי מבפנים. אני לא מבינה. למה בעצם, לחיות?"

 

פרק 4:

חיכיתי בשקט על המיטה ליובל. שמעתי צלצול בדלת. פתחתי, זאת הייתה יובל. "היי" אמרתי "היי, מה קורה?" היא שאלה "הכל בסדר, רוצה משהו לשתות, לאכול?" שאלתי אותה "בסדר, תה בבקשה" היא אמרה בנימוס. הלכתי לחמם מים בקומקום. "אז על מה רצית לדבר איתי?" שאלה "על המסיבה של עמרי נכון?" סיימה. "כן," אמרתי "על זה רציתי לדבר איתך.." אמרתי במעט ביישנות. סיימתי להוסיף לספלי התה החמים את הסוכר וניגשתי לשולחן, לשבת ליד יובל. "למה כשהיינו חברות כל כך טוב פתאום היית צריכה לשנות הכל?" יריתי והתחילו לעלות לי דמעות לעיניים. "אני אספר לך את הסיפור"היא אמרה "את זוכרת שבכיתה ד בא לכיתה ילד רוסי עולה חדש?" היא שאלה "כן, אלכס, אבל מה הוא קשור לסיפור?" שאלתי בחוסר סבלנות "אז יום אחד, הוא היה חולה, אף אחד לא רצה להביא לו שיעורים לבית ולבקר אותו, אז התנדבתי כי ריחמתי עליו" היא אמרה "ובאמת הלכתי לבית שלו והוא אמר לי שהציע לך חברות וסירבת לו" הסמקתי מעט. "והוא אמר לי שהתאכזב מאוד שלא את באת לביתו להביא לו שיעורים" שוב הסמקתי. "ואז הוא איים עליי שיוריד לי מול כל בית הספר את הבגדים, ולא רציתי שזה יקרה, כי כבר התפתחתי" היא אמרה במעט בושה והמשיכה "אז שאלתי מה הוא רוצה שאעשה, והוא אמר שכדי לנקום בך, אצעק מה שצעקתי ושאם תשאלי אותי למה עשיתי זאת, אגיד שאני שיכורה או שיקרה מה שיקרה.." היא עצרה וראיתי את הבוה על הפנים שלה. היא עשתה את זה כדי להתגונן. ואז באמת הבנתי אותה ועשיתי את הדבר הכי בלתי צפוי - חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה "זה בסדר, אני מאמינה לך" והתחלתי לבכות.

 

זהוווווווו שוב 7 תגובות, אוהבתתתת

נכתב על ידי , 2/12/2007 17:22  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,516
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתמצ'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תמצ'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)