This is my place to tell, cry and be myself

יייאי הפעם רק עברו יומיים וכבר היום יותר מ-7 תגובות!! אז אני ממשיכה..

בפרק הקודם:

"הרגשתי שאני מתעלפת, ואז לקחו אותי, למקום אחר, מלא באנשים. פתאום הרגשתי קור,בחלק התחתון של גופי ושמעתי צחקוקים מקהל שסביבי. הבנתי שהורידו לי את החצאית. רצו להמשיך ולהוריד לי פרטי לבוש נוספים, אבל אז מישהו בא וצעק "עזבו אותה מיד! מה אתם עושים השתגעתם?! אתם חודרים לפרטיות שלה!" וכולם התפזרו. לא ידעתי מי זה, וגם לא זכרתי מה קרה אח"כ. רק ידעתי, שכשאדע מי הציל אותי מהם, אהיה חייבת לו, ובגדול!"

פרק 3:
התעוררתי ושמעתי דיבורים מהחדר הסמוך. ידעתי איפה אני, הרגשתי את זה בדם שלי, זורם, עובר. לא רציתי לפקוח את העיניים אל המציאות. רציתי להמשיך ולחיות בתוך החלום, ולא להתעורר, לעולם. הרחתי את הריח הבלתי נשכח, שמעתי את הרעש שרק שם אוכל לשמוע. אני בבית החולים. בחוסר רצון, פקחתי את העיניים. במיטה שלידי שכב נער כבן 16. בצידי השני, ראיתי את אמא. "אני רואה שהתעוררת מתוקה" היא אמרה לי. "כן, אמא אני באמת לא אשמה אנ.." "אני יודעת" קטעה אותי אמא "זאת לא אשמתך". ישבנו במשך 10 דקות, ושתקנו. "מה קרה לי?" שאלתי לפתע. "אתמול" התחילה אמא "במסיבה של עמרי, לקחת משקה, שבתוכו היה סם. קוקאין." אמרה אמא והפסיקה לרגע. " את שתית את המשקה, והוא השפיע עלייך במהירות, תוך רגע, ילדי השיכבה לקחו אותך לבמה ו.." "כן, כן אני יודעת הם הורידו לי את החצאית ואז מישהו בא והציל אותי, אבל מה קרה אחרי זה?" שאלתי. "אחרי כל זה", אמרה אמא, "מי שהציל אותך, איך שאת אומרת, התקשר מהנייד שלך אלינו ומיד באתי והתקשרתי לאמבולנס" סיימה. "אמא, יש לי שאלה, מי הציל אותי?" שאלתי. "מי שהציל אותך, או יותר נכון הצילה, הייתה, יובל" אמרה אמא בשקט ולאט. "מה? יובל לורינגר? אבל זה לא יכול להיות, את בטוחה שזאת היא? היא שונאת אותי!" צעקתי "כן, אני בטוחה זאת הייתה היא." ענתה לי אמא. לא ידעתי מה לעשות. היא הצילה אותי מצד אחד, אבל מה אם מצד שני היא תמשיך להתעלל בי. אנחנו צריכות לדבר חשבתי לעצמי. אני אזמין אותה הביתה כשאני אצא מבית החולים, ונדבר.

"יובל?" שאלתי בטלפון "כן" ענתה יובל מהצד השני. "אני רוצה שנדבר, את יכולה לבוא אליי, היום?" שאלתי. "בסדר אמרה יובל, אני יוצאת עוד 10 דקות, ביי" היא אמרה "ביי" עניתי לה וניתקתי. שוב הייתי בבית. שוב הרגשתי את אותן הרגשות שהרגשתי בלילה ההוא, בלילות ההם. עצב. עצב שטף אותי, ואכל אותי מבפנים. אני לא מבינה. למה בעצם, לחיות?

זהוו סיימתי שוב, 7 תגובות, ואני ממשיכה, אוהבתת!!

אתמול היה לנו טיול של המגמת מחול [יאיי] והיה כיף(: יצאנו ב-17:00 והיינ בת"א בסוזן דלל.. היינו שם בהופעה ממש יפה של ריקוד ומי ישב לידנו בקהל?? תום וינברגר מנוולד לרקוד 2!! ואז אמרנו לו שאלוווום!!! (לא שאני ממש מתלהבת ממנו...) ואז חזרנו הביתה ב-23:00 הביתה ונתנו לנו היום לבוא לבי"ס מאוחרר!! אז היום פספסנו אנגליייית!!! ואני וטל הלכנו לקנות לליקי בלונים כי היה לה היום יומולדת וקנינו לה רק בוורוד וכתום ויצאו מלא בלונים..! קצת איחרנו ונכנסנו באמצע שיעור ערבית.. לא נורא אגב בערבית קיבלתי במבחן 98 ייאייייי! ואז היה אוריינות וחיפשתי שעות את העבודה שהיינו צריכים להגיש ופשוט לא מצאתי אותה..! ואני אומרת לעצמי, זה לא יכול להיות!! אני זוכרת ששמתי אותה שם!! ואז התחלתי לבכות (שוב.. אמרתי לכם..) וניסיתי להסתיר ואני חושבת שדי הצלחתי... ואז לא היה חשבוווןןןן!! המורה הזונה לא הגיעה!!! ייייייאאאששש יופידוווו!! ואז נשארתי בבי"ס להעתיק את העבודה המזויינת בבאוריינות ואני והילה התחלנו להתחרפן.. המצאנו משהו על ענת המורה המגעיייילה הזאתי.. אז ככה זה היה הסיפור..

*הילה - אדום*

*אני - כחול*

יואוו הענת הזאת שתלך להזדווג עם אבא שלה ואז יוולד לה בן עם עיניים עוד יותר בולטות משלה ועם נחיריים יותר גדולות משלה ואז הוא יילך ברחוב וכולם ידעו שהוא הבן של ענת! בגלל העיניים המכוערות שלו.. אבל אי אפשר להאשים אותו זאת אשמת האמאממא שלו..

כן, נכון ויהיו לו מוגבלויות פיזיות, מוטוריות וקוגנטיביות (שכליות) והוא יראה ככה (אני יושבת על הכיסא פוזלת ועושה כאילו זה כסא גלגלים ואני פותחת ת'פה כמו מפגרת.. חח)

כן, ויקראו לו ענתונטו!! (בספרדית טונטו זה מטומטם..)

כן נכוווון ענתונטו..

חחח ואז התפקענו היה קורעע.. P: ואיי חח מצחיק.. טוב ואז הלכנו לענת והגשנו לה את העבודה ואז הלכתי למגמת מחול.. אח"כ חזרתי הביתה וראיתי שלאח שיליי המתוק נפלה שן ראשונההה!

איזה חמוווד אבל הוא איבד אותה.. חבל וזהווו עכשיו אני פה.. ולכבוד היומולדת של ליהיא (מחר מסיבהה D:) אני שמה תמונה שלנו.. תגיבווו (בשביל ליקושש)!! אוהבתתת.

ליקה, אני ורוני.. (כן כן, רוני סופרסטאר לא טעיתם..)

סוף כל סוף 7 הגבות!!! אני ממשיכה בסיפור גם הפעם, אם אין יותר מ-7 הגבות אני לא ממשיכה!

בפרק שעבר:

"הרי מה אפשר לצפות מתינוק בן 7 חודשים? הסתכלתי על העיניים הכחולות והצלולות שלו, על כמות השיער הקטנה שלו שזהרה בצבע חום בהיר. הסתכלתי על הלחיים המלאות והמתוקות שלו, ועל החיוך הכובש שלו. זה גרם לי לחשוב על החיים. כבר לא חשבתי מחשבות שליליות, אבל ידעתי, שבלילה אחרי היום הארוך שיהיה, אני אחשוב אותן, אז כדאי לי לא למהר, לחיות את הרגע."

פרק 2

אמא הסיעה אותי עד ביה"ס והמשיכה בדרכה לעבודה. נכנסתי דרך שער ביה"ס והסתכלתי על הריצפה. התקדמתי לאורך החצר לכיוון הכיתה ושמעתי צחקוק מוכר מאחורי. לא הסתכלתי לאחור, כבר ידעתי מי עומדת שם. המשכתי בדרכי כאילו לא שמעתי את הצחוק הצורם הזה. הגעתי לכיתה, רק אביגייל ודנה היו שם. ישבתי במקום שלי קפואה. שום מחשבה לא עברה לי בראש, כאילו היה לי קצר חשמלי, שגרם למוחי להפסיק לפעול. בשיעור הראשון, שיעור הסטוריה, חלמתי בהקיץ, על היום בו יובל תפסיק להתעלל בי ואהיה מקובלת. פעם היינו חברות טובות, ולא האמנתי שיום אחד אמצא אותה צועקת במסדרון "סיוון זונה! אני שונאת אותה! ילדה מגעילה!" לא האמנתי למה שראיתי. ואח"כ היא עוד ניסתה למכור לי סיפורים שהי שתתה אלכוהול והשתכרה. הרי ידעתי שהיא לא, היא שיקרה, וראיתי את זה לפי הבעת הפנים שלה. מאז היא הפכה להיות היריבה שלי, צוחקת עליי ובעקבותיה - כולם. בהפסקה, העזתי לצאת החוצה למסדרון. ישבתי על ספסל ופתאום עמרי מהכיתה המקבילה ניגש אליי. "סיוון, אני מזמין אותך לבר מצווה שלי, בדיסקוטק. תבואי יהיה כיף".

בבית ישבתי על המיטה שלי וחשבתי, אולי אלך לבר מצווה הזה.. אולי אהפוך להיות יותר מקובלת, אולי.

כשנותר עוד יום לבר המצווה של עמרי חשבתי, מה אם ישפילו אותי במסיבה, מול כולם? אני לא יכולה לא לבוא, כבר קניתי מתנה, ואמרתי לעמרי שאבוא. מיכל ניחמה אותי ואמרה שהיא תהיה איתי במהלך המסיבה, ושלא יכול להיות שמשהו רע יקרה לי. ואני הקשבתי לה והסכמתי. בליל המסיבה לבשתי חצאית מיני וחולצת סטרפלס ורודה, התאפרתי והסתרקתי והייתי מוכנה לצאת, ברגע שמיכל התקשר אליי, ירדתי למטה והיא הסיעה אותי למסיבה.

נכנסנו לדיסקוטק. עמרי קרא לנו לבוא לשבת בשולחנות. חשבתי לעצמי, מה אני אעשה פה? למה באתי בכלל. ניגשתי לבר וביקשתי סודה. חזרתי לשולחן שלי והתחלתי ללגום ממנה. מהרגע הזה, לא זכרתי דבר. רק פרטים בודדים. הרגשתי שאני מתעלפת, ואז לקחו אותי, למקום אחר, מלא באנשים. פתאום הרגשתי קור,בחלק התחתון של גופי ושמעתי צחקוקים מקהל שסביבי. הבנתי שהורידו לי את החצאית. רצו להמשיך ולהוריד לי פרטי לבוש נוספים, אבל אז מישהו בא וצעק "עזבו אותה מיד! מה אתם עושים השתגעתם?! אתם חודרים לפרטיות שלה!" וכולם התפזרו. לא ידעתי מי זה, וגם לא זכרתי מה קרה אח"כ. רק ידעתי, שכשאדע מי הציל אותי מהם, אהיה חייבת לו, ובגדול!.

אז זהווו זה הפרק, תגיבו אם אתם רוצים שאני אמשיך!

ביי אוהבת

טוב זה פוסט שבעיקר הוא חופר.. אז אם בא לכם תקראו אם לא.. בעיה שלכם..

אז ביום שני היה מגמת מחול והמשכנו ת'ריקוד השולט שלנו(: הוא כ"כ מהיר וגם די קשה בהתחלה אבל נסתדר.. ואז הלכתי עם פטוצ' לעשות לה עגיל שניייי! היא בחרה עגיל פרח מזה יפההה!! אבל אז הייתי צריכה ללכת לבית של טל לעשות משהו שאני לא יכולה לגלות... וממש מיהרתי וכמעט לא באתי אליה!! אבל בסוף כן הלכתי ועשינו מה שהיינו צריכות לעשות וכמעט סיימנו.. אתמול בבוקר, אז היה לנו אירובי ושיחקנו עם כדורים כאלה ענקיים ונעמיני הצטרפה לאירובייייי אז עשינו כולנו ביחד (חוץ מליקה שבחד אופן ]= ) ריקוד - הצגה כזה והיה קטע שכולם זורקים עליי את הכדורים על הראש ואני נופלת (כי אני כאילו הסנובה פחח..) אז אחרי זה זרקנו אחת על השניה ת'כדורים כזה שיחקנו וממש השתוללנו ואז טל התכופפה וזרקתי עליה כדור והיא קיבלה מכה מהברך וירד לה מלא דדם!! היו לי מזה רגשות אשמה.. לא ידעתי איך לפצות אותה מסכנונה שיליי :'( ואז הלכנו ללוקרים אני והילה לבד ואנחנו רואות את איריס והיא שואלת אותנו "איפה ליהיא, שמעתי שהיא בוכה" ואמרנו שאנחנו לא יודעות והילה שמעה ברחה וממש נבהלנו ואז אנחנו הולכות לכיתה ורואות אותה בוכה כמו משוגעעעת! ומסתבר שנבו הדפוק זרק אותה על הרצפה ומשך לה באוזן וזה אז כל שיעור ספרות היינו אני, לורי, ליהיא ונעמי במזכירות וחיכינו עד שרעיה תתפנה היא עשתה להם שיחת נפש נראלי יוווווו כמה זמן היינו שם בינתיים הצצנו בדפים של המורות וראינו שאיריס ורעיה גרות מאוד קרוב לליהיא והילה.. באסה להם.. ואז בסוף השיעור סופסוף נכנסו והמורה של ז1 אמרה לי ולנעמי שאנחנו חברות מאוד טובות שליווינו את ליהיא ולוריאל ושאנחנו יכולות לחזור לכיתה.. היא נחמדה מאוד יחסית לכיתה שלה... אח"כ הלכתי לבית של הילה לעשות שיעורים ארוכים מאוד באנגלית ומה אנחנו מגלות היום? המורה לאנגלית לא הגיעה! סתם ישבנו שעתיים וחצי ותרגמנו דברים לאנגלית וכתבנו משלנו והכל - לחינם!! טוב והיה רעעעש בכיתת אנגלית של הקבצה ג'... וזהווו עכשיו אני פה כותבת לי.. ומה זה בא לי כבר לכתוב ת'פרק ה-2 של הסיפור אז תגיבוו פליז הוא בדף השני בבקשה תגיבו!!

אוהבת הממון!! 3> תמי, שמקווה שלא יהיו לה ימים משוגעים כמ אלה יותר בחיים..

היום בבוקר אנחנו נכנסים לכיתה ומה אנחנו רואים? עכבר מתתת!! S= ולא סתם אלא כל חלק של הגוף שלו במקום אחר..! כולם התחילו לצרוח וישראלה ממש התרגזה כי צעקנו כמו משוגעים והתחרפנו לגמרי.. מה לעשות זה לא משהו רגיל לראות עכבר מת בכיתה שלך.. ואני ממש צרחתי בהיסטריה והיא צעקה עליי ממש כאילו אני אשמה שיש שם עכבר מת חצוי והרגל שלו הייתה ליד השולחן שלי וזה היה דוחחחה!! אח"כ היה שיעור עם אורית ובסך הכל נעמי שאלה אותי איפה הרגל של העכבר כדי לא לדרוך עליה ואז היא צועקת עליי "תמי!! צאי מהכיתה!" ואני כזאתי מהססת ולא עושה כלום והיא ממשיכה "תמי, אני חושבת שלא הבנת, אמרתי לך צאי החוצה!!" ואז כזה הזזתי את הרגל ולא ידעתי מה לעשות בסוף יצאתי החוצה ועלו לי דמעות בעיניים. אני פשוט לא כמו כולם. אני בוכה מכל דבר ואני מתכוונת לזה אני נורא בכיינית אבל אני לא יכולה לעשות כלום נגד זה... זה כאילו אני אומרת לעצמי "תמי את לא מתחילה עכשיו לבכות" והדמעות לא מקשיבות לי, הן כאילו מתחצפות ועושות לי דווקא. ודווקא מול כולם. ואני באמת מנסה להפסיק, אבל לא יכולה. אני מנסה לנגב את העיניים שליי ולעשות כאילו כלום לא קרה, אבל זה לא מצליח לי. אף פעם. אף. פעם. בקיצור גם דויד היה שם והוא היה יותר נורמלי מהרגיל... ואז נעמי אמרה לנו שאורית נתנה לנו להיכנס. ואז למדנו מוחמד וכל מיני שטויות והיא שאלה משהו שאף אחד לא ידע. אני בפנים ידעתי. אבל הייתי כאילו ברוגז איתה. לא רציתי להסתכל לה בעיניים. כי היא המורה הראשונה והיחידה מאז כיתה א' שמוציאה אותי.. ולא יכולתי להתאפק ולראות שאף אחד לא יודע אז התפרצתי. ואמרתי את זה בקול כועס שאפשר היה לשמוע שאני כועסת עליה. והיא אמרה לי מול כולם בקול איטי כזה ושקט "את כועסת עליי, נכון?" ולא עניתי לה, עשיתי כאילו כלום לא קרה. אח"כ היה ספורט ושוב עשינו ריצת 60 מטר ורצתי 3 פעמים ורק ב-3 שיפרתי את התוצאה שלי. לפחות שיפרתי (: ואז היה מבחן בערבית ועזרתי לליקוש ברוב המבחן אז היא הבטיחה לי קולה וסוכרייה חמוצה D: ייאי! ואז היה מוזיקה משעמם... ואז דקדק באה אליי לעשות ת'עבודה המעפנה במוזיקה.. ה-ס-ו-ף-!

אוהבת אותכםם!! 3> תמצ'י