לעמוד על הראש- החיים בכיתה ו’’

"את יכולה לעזור לי כבר עם הכבלים המעצבנים האלה?" אמר קול נרגז.

מישל הניחה את הספר וגילגלה את העיניה לתקרה. אור היה חייב להפריע לה בדיוק כשגיבורת הסיפור עמדה לנשק את אהוב ליבה.

"תחבר את הכבל הצהוב למודם ותבצע החלפת psd כדי שהשחור יוכל לפעול... אה ואל תשכח לבדוק שהכפתורים של pwr ו- dsl מחוברים" ירתה במהירות.

הוא הביט בה בהלם למשך רגע והתאושש-

"אם זה כל כך קל למה שאת לא תעשי את זה?"

-"בגלל שאנה עומדת סוף סוף להסכים להצעת הנישואין של מייקל, אני לא יכולה לעצור עכשיו!"

-"ואני לא הפסקתי לדבר עם דין בגלל שרצית שאני אשמן לך את הגלגלים של האופניים?"

-"אה, באמת...אתה בכלל לא מבין! תגיד לי, פתחת ספר בחיים שלך? כלומר, חוץ מ'10 דרכים להתחיל עם בחורה בלי שתתן לך סטירה'?"

-"זה היה בכלל 'עשר דרכים לשכנוע בח-"

"טוב, לא נמאס לכם כבר לריב?",הדלת נפתחה בתנופה ואמם נכנסה לחדר רועדת מכעס,"אור, מישל,אני מנסה להתרכז, יש לי פגישה בסלון עם מנכ"ל של חברת שיווק,תריבו בהזדמנות אחרת, אתם רוצים לצאת קצת לאנשהוא ולחזור אח"כ?" קולה התרכך מעט.

היא הציעה זאת בידידותיות אך עם זאת הייתה תקיפת מסוימת בקולה שהבהירה כי אין להם ברירה.

מישל ואור החליפו מבטים מיואשים ויצאו מהחדר במהירות.

סיגל עפעפה בעיניה בחולמנות,"ואז הוא התקרב אליי בזהירות כאילו אני עשויה מחרסינה וניש-"

"אבל איך הוא הצליח לדרוך עלייך אם היית מאחורי הגב שלו?" קטעה אותה מישל בהתלהבות לא מוסתרת.

"אה, זה פשוט,הוא הסתובב לכיוון הספסלים בפארק ואז מעד" היא הייתה קצת חסרת סבלנות ורצתה להמשיך בסיפור אלא שהבחינה לפתע מעבר לכתפה של מישל בשתי דמויות שהתקרבו לגדר שעליה ישבו ושחחו שתי הבנות.

"תראי",משכה בשרוולה של מישל,"זה דניאל! נכון שהוא כל כך חתיך?"

"אה, כן...",גימגמה, היא הייתה נבוכה מהנער שעמד לצידו ובחיקו סקייטבורד מקצועי,"גם ליאור איתו", ניסתה לשוות לקולה טון יציב וקיבלה מבט תקיף מסיגל. ליאור היה אחיה הגדול.

"את יודעת שדריה חברה של ליאור!"

"כן, אני... אני רק אמרתי שהוא פה" קולה רעד עוד יותר.

"היי, מה קורה אהובה?",מישל הסתירה את תדהמתה. דניאל לא היה מסוג האנשים הגלויים שהיא הכירה, היא הייתה בטוח שיהיה קצת נבוך לפגוש את סיגל אחרי אתמול, אבל סיגל רק פרשה על פניה חיוך מעודד וחם, ודניאל המשיך, חיוך נמרח גם על פניו.

"שלום גם לך, מישל", החווה לעברה בראשו, אבל היא לא שמעה אותו באותו רגע, ליבה זינק, מחסיר פעימה.

ליאור התרחק מהם בשקט וסימן לה לבוא אחריו.

היא הלכה אחריו בשקט. בעוד זוג האוהבים הרומנטי מאחורי גבה התיישב על ספסל קטן ומבודד, ליאור הוביל אותה לפינה חשוכה וסימן לה להישען על הקיר מולו.

כמה שניות הם עמדו בדממה ורק הביטו זה בזה. מישל הייתה נפעמת, ליאור הסתכל עליה כמה פעמים בבית הספר, והיא ניחשה שהוא מחבב אותה, אבל תמיד גירשה מראשה את הרעיון, דריה הייתה מלכת השכבה, והיא לא השתוקקה להסתכסך איתה.

לפתע שבר ליאור את השקט.

"מישל, רק... רק רציתי לשאול אותך אם...",היא שמעה אותו מגמגם לראשונה בחייו והוא הירהר לרגע, כאילו התלבט מה לומר, הסקייטבורד עדיין מוחזק בזרועו, הוא החליט כנראה מה לעשות,, כי היה רגוע מעט והישיר לפתע את מבטו אליה.

בלי מילים התקרב אליה עד שאפו הסולד התחכך באפה הקטן והחמוד בחטף רגע לפני שפיהו כיסה את פיה בנשיקה מתמשכת.

היא הרגישה התלהטות בתוכה.ליאור... ליאור אוהב אותה..! אבל רגע, הוא ודריה הרי חברים, זה לא הוגן כלפיה, היא לא הייתה רוצה שמישהי תעשה את זה לחבר שלה מאחורי גבה. מצד שני- הוא הרי החליט מה לעשות, זו הרי אשמתו, לא?

הירהוריה נקטעו בשל תחושה חמימה מציפה את גבה.

ליאור עטף אותה בידיו, מצמיד אותה אליו,לפתע הרגישה את ידו מזדחלת מתחת לחולצתה בעדינות, מגששת. ברגע זה היא החליטה.

היא ניתקה ממנו במהירות. לפתע הציצה בשעונה, השעה הייתה 8:29, הם התחמקו מסיגל ודניאל לפני כמעט עשרים דקות!

"למה עשית את זה? מה עם דריה? מה תגיד לאחותך?" השאלות זרמו ממנה בקילוח מהיר,היא כלל לא הייתה מודעת מהיכן הגיעו.

ליאור השתהה רגע לפני שענה,

"אני ודריה נפרדנו, מישל...עם כל הכבוד לאיפור והבגדים והכל, חיי סליבריטאי זה לא אני",חייך חיוך כובש ומישל לא יכלה שלא להתרכך מעט, אבל עדיין כעסה.

למה באמת הוא עשה את זה? הוא לא חשב שמגיע לה קודם לדעת מה הוא מרגיש כלפיה? חוץ מזה, אם אהב אותה, למה לא התייחס אליה בכל הפעמים האלה שצעד כמו טווס עם דריה, זרועו כרוכה סביב מותניה, ובכלל, הוא לא חושב שזה קצת גדול עליה, כל העניין הזה? הוא גדול ממנה בשנתיים! היא כבר החלה להצטער שבכלל נפגשה עם סיגל ולא יצאה להסתובב על האופניים.

היא החלה לפחד קצת משום מה, ונסוגה לאחור כמה צעדים, אך מישהו  תפס בחוזקה בכתפה מאחור והיא פלטה בבהלה יבבה קטנה, היא החלה להסתובב בזהירות, מי שהחזיק בה...

-המשך יבוא-

נו איך היה?