מאחורי חיי הזוהר.

בלוג חדש (:

זה יהיה בלוג סיפורים.

אז אף פעם לא ראיתי בישרא בלוג סיפורים על נערה שזה עתה חזרה מהוליווד לאחר שכיכבה בסידרה. אז לא להעתיק רעיונות.

לסיפור קוראים מאחורי חיי הזוהר. למה? כי הנערה הזו התפרסמה בהוליווד, והיא חוזרת לישראל לסיים תיכון. איך יקבלו אותה פה? האם יזהו אותה? איך היא תתרגל? זה הולך להיות מעניין, מבטיחה (:

אז כדי שלא תתחילו לדמיין את טל שלנו בתור בלונדה מושלמת עם עיניים כחולות, (לא שיש לי משהו נגדן,כן?) אז החלטתי כבר לחפש תמונה של איך שאני מדמיינת את טל ולשים לכם.

אז הנה לכם התמונה, כך  בדיוק אני מדמיינת את טל, רק עם עיניים כחולות -

פרק 1.

"טל מוראל, התגלית החדשה בתחום המשחק בהוליווד, חוזרת לישראל עד שתסיים תיכון."

השחקנית היהודייה תחזור לארץ ישראל למשך 3 שנים, ותלמד בכיתה י' ותסיים את יב', כמו כולם. לפי ראיון איתה מלפני חודשיים, היא מתכננת להישאר בישראל להרבה זמן, "לקחת מנוחה מהלחץ בהוליווד", כדבריה בראיון.

זאת הכתבה שהופיעה בגדול בעמוד האחרון של העיתון היומי.

טל ישבה בחדרה בדירה הגדולה שבהוליווד. דודה שלה, ג'ניפר, גרה שם ולכן אירחה אותה באדיבות, למרות הקשיים בלארח את התגלית החדשה של הוליווד בבית.

ג'ניפר הייתה צעירה, בת 20. היה כיף לדבר איתה, ובלעדיה? טל לא הייתה שורדת את כל הלחץ פה בהוליווד.

טל הופיעה בסרט בתור התחלה, והסרט די הצליח, אך עדיין לא הכירו אותה כ"כ. לאחר 3 חודשים, הציעו לה תפקיד בסדרת דרמה (ששודרה גם בישראל), בה היא משחקת נערה מתבגרת בשם היילי, שהאמת, שרוב החיים שלה הם בנים ובגדים. טל לא אהבה את התדמית שנוצרה לה עקב משחק בסדרה, ודאגה להבהיר שהיא לא כזו שטחית במציאות.

עקב כך היא גם קיבלה חוזה דוגמנות,כי יופי לא היה חסר לה, אך סירבה לאשרו מפני שהיא חוזרת לארץ.

"טלו'ש, אני רואה שקמת מוקדם." אמרה ג'ניפר כשראתה את טל שותה נס קפה במטבח, וקוראת בעיתון הבוקר.

"שוב כתבו עליי." אמרה טל, בחיוך, ספק עצובה וספק שמחה.

היא שנאה את זה שכותבים עלייה בעיתון. אבל היא ידעה שכשהשתתפה בסדרה, זה מה שיהיה אם היא תצליח. והיא הצליחה, אפילו מאוד.

 אבל בכל זאת, מי אוהב להתפרסם במדורי רכילות, בעיתונים יומיים, מי אוהב את הצלמים שרצים אחריך לכל מקום, נדחפים בכח לחייך?

"טל, את.. את מפורסמת עכשיו. יש לך מעריצים, אבל לכל התהילה הזאת.. יש לה צד אחר, פחות נחמד. ואת תלמדי להתמודד איתו." אמרה ג'ניפר וחייכה. זה עידוד?

 ג'ניפר הלכה לחדר המחשב, וטל סיימה את הקפה והלכה לחדרה. היא הביטה בעיניה הכחולות, שיערה החום.. עם קצת בקבוקים בקצוות, והאמת? שהייתה מרוצה מעצמה. אבל בכל זאת, מי יודע איך יקבלו אותה לתיכון חדש בישראל? היא הייתה תלמידה טובה עד שהתפרסמה וכבר לא היה לה זמן.

היא פחדה שכל יחס שהיה אליה עד עכשיו ישתנה. אחרי הכל, לא כל נערה ישראלית בת 16 מתפרסמת ככה בהוליווד.

"טל, בואי רגע.." אמרה ג'ניפר, וטל יצאה מחדרה לכיוון חדר המחשב.

"תראי, באחד מאתרי העיתונות בישראל כתבו עלייך." אמרה ג'ניפר כשחיוך על פניה. טל רק חייכה, אבל עלתה בראשה המחשבה- 'אם חשבתי שמצפים לי בישראל חיים רגועים יותר- יש סיכוי גדול שאני טועה..'

לפתע היא שמעה את צלצול הפלאפון שלה, ורצה מייד לחדרה לענות. היא ראתה על הצג שזאת אימה.

"היי  אמא.." אמרתי, וניתן היה להבחין שזה רומם מעט את מצב הרוח שלי.

"היי מתוקה, מה שלומך? את מתארגנת לטיסה?"  היא שאלה בהתרגשות.

"אה, כן.. האמת שרק סיימתי לארוז." אמרה טל והתיישבה על המזוודה האדומה והגדולה שלי.

"אהה. את יודעת איזה התרגשות יש פה בישראל?! אנחנו מחכים לך!" אימה אמרה, ומייד עלה חיוך על פניה של טל.

היא ידעה שבמשך השנה שלא הייתה בארץ, משפחתה עברה דירה לבית פרטי עם חצר יפה, ומחכה לחדר מעוצב משלה. המחשבה הזאת שימחה אותה.

"טוב אמא, אני חייבת להתחיל להתארגן. תחכו לי בשדה התעופה?" שאלה טל וחיוך מרוח על פניה.

"כן מותק. ביי!" אמרה אימה וטל נתקה את השיחה.

ההתרגשות הציפה אותה, התהפכה לה הבטן כל פעם שחשבה על ישראל.

טל נכנסה להתקלח, חושבת על התיכון החדש שלה, שלא ידעה עוד את שמו, על לילך אחותה הקטנה.. על אימה, ליאת ועל  רונן אביה.

"טל! תצאי מהר, את צריכה כבר לנסוע לשדה התעופה!" טל שמעה את ג'ניפר אומרת ומיהרה לצאת מהמקלחת.

היא לבשה ג'ינס צמוד וארוך וחולצת טריקו לבנה עם שני פסים וורודים בכל צד, נעלה נעלי ספורט ורודות (ולא, היא לא חולת ורוד) , לקחה את המזוודה שלה ורצה לכיוון הדלת.

"סידרתי לך מחלקה ראשונה." אמרה ג'ניפר וחייכה.

הן יצאו לשדה התעופה, בעוד שטל בוהה בנוף מהחלון ושוקעת במחשבות, כפי שנהג לעשות הרבה בזמן האחרון.

כשהגיע תורה לעלות למטוס, הופתעה מאוד לגלות שצצה לה עוד מזוודה שחורה משום מקום- עליה כתוב 'ג'ניפר מוראל'. מייד היא הבינה שג'ניפר טסה איתה. היא עשתה לה הפתעה.

"יוואו ג'ניפר.. את טסה איתי?" שאלה טל וחיוך מלא תקווה על פניה.

"חשבת שאתן לך לחזור לבד?!" שאלה ג'ניפר ושתיהן עלו למטוס, צוחקות.

הטיסה עברה בשקט.

ג'ניפר ישנה, וטל קראה רומן נעורים. הפריע לה שמידי פעם אנשים זיהו אותה וקראו לשמה, אך היא נענתה באדיבות וזרקה חיוכים לכל עבר.

מחלקה ראשונה הרבה יותר רגועה ממחלקה רגילה, ולכן הטיסה עברה דווקא בנעימים.

"נא לחגור חגורות, אנחנו מתכוננים לנחיתה." נשמע קול של עובדת המטוס, וטל חייכה בראותה את המטוס נוחת על המסלול.

לקח להן זמן עד שמצאו את המזוודות שלהן, אך זה לא הפריע לשמחה של טל. לפתע, במקום שבו מחכים לאנשים הנוחתים, ראתה טל את כל משפחה, ועוד המון אנשים. מעריצים? לא יודעת.

היא נופפה לשלום וחיבקה חזק את אימה.

"טלו'ש!! סוף סוף.. איזה יפה את! כל כך התבגרת בשנה האחרונה.." אמרה ליאת וחיבקה את טל בחוזקה, בזמן שגם רונן, אביה, הצטרף לחיבוק.

"טל!!" צעקה לילך, אחותה הקטנה, שכבר הייתה בכיתה ח'. לא כ"כ קטנה.

"כמה שהתגעגעתי אלייך! ועכשיו.. את מפורסמת! רק אל תשתני.. אני אוהבת אותך כמו לפני שעזבת.." אמרה לילך והמשיכה לחבק את טל, שלא יכלה לדבר מרוב אושר.

הסתבר שהאנשים שהיו שם היו מעריצים, היא בכלל לא ידעה שיש לה מעריצים בארץ. אבל היא הייתה כל כך מאושרת, אז היא הגיבה בשמחה רבה והצטלמה עם כולם.

טל התכופפה לקחת את המזוודה והחלה להתקדם לעבר המכונית המשפחתית. לפתע, היא הפסיקה ללכת, פשוט נעצרה. היא לא האמינה למראה עינייה.

אני יודעת שזה קצת יבש, אבל בחייאת, פרק ראשון! (:

אני מבטיחה להמשיך בקרוב, יש למה לצפות.

אוהבת,

טל (: