לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאחורי חיי הזוהר.


סיפור על חייה של נערה בת 16 בשם טל, אשר התפרסמה בחו"ל עקב סדרת טלוויזיה, וכעת חוזרת לארץ. סיפור ממכר, מדהים ומעניין על התבגרותה של נערה (:

Avatarכינוי:  טל. (:

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2007

פרק 5. כנסו D:


היי אנשים (:

 

אני שמחה שאתם מגיבים לי ומביעים דעה, המשיכו כך!

אז הכנתי בשבילכם פרק חדש ומעניין.

 



בפרק הקודם:

 

הן רקדו המון זמן, והמון בנים ניסו להתחיל עם טל. זה החמיא לה אבל אז היא החליטה שהיא יוצאת להפסקה קטנה מהריקוד. היא הודיעה לדבש, ואז אחזה בידה את הכפכפים שלה, והלכה יחפה לאורך החוף, המים מלטפים את כפות רגליה.

"טל?" היא שמעה מישהו קורא בשמה.

 

 

פרק 5.

 

היא הסתובבה במהירות לראות מי זה, והיא ראתה שזה היה בן. הוא חייך והלך אליה, והיא חייכה בחזרה.

"חח,פרשת מהריקוד?" הוא שאל בעודו טובל את רגליו במים.

"משהו כזה.. הייתי צריכה מקום קצת יותר רגוע." היא השיבה וחייכה.

היא הייתה נבוכה לידו, הוא תמיד נראה לה חביב הבנות שקשה להתקרב אליו באמת.

הוא רק התבונן בעיניה הכחולות שנצצו לאור הירח, ואז פתאום הוא השפריץ עליה מלא מים.

"יוואו בן!!" היא אמרה ורצה אחריו. הם רצו ככה לאורך החוף, צוחקים שניהם, עד שטל התעייפה והתיישבה על אבן בעוד המים מלטפים את רגליה.

"כבר התעייפת?" הוא שאל והתיישב לידה.  טיפות המים שהיו על גופו נצצו באור הירח.

"מה אתה רוצה, אני לא בכושר!" היא אמרה והוא רק צחק והשיב: "בהוליווד לא עושים כושר?!"

"האמת שלא ממש..אוף אל תזכיר לי את הוליווד." היא אמרה ושיחקה עם איזה צדף שמצאה על החול.

"למה?לא היה לך כיף שם?!" הוא שאל, מתפלא.

"כן, אבל לחוץ. ראיונות, צילומים, כל הזמן רודפים אחריך. וויתרתי על חוזה דוגמנות כדי לחזור לפה, אז סימן שאני באמת רוצה להיות פה." היא אמרה והרימה את מבטה אליו.

"חח, מתאים לך לדגמן.." הוא אמר , והיא ישר השיבה: "לא היית אומר את זה אם לא הייתי מפורסמת." היא ידעה שכל נקודת המבט אליה תשתנה עם זה שהיא התפרסמה.

"לא נכון טל, את יפה." הוא אמר והם התקרבו קצת. ממש כמו לפני נשיקה. אבל טל לא רצתה להתקרב אליו כל כך מהר. היא לא הכירה אותו אפילו!

"את יודעת, ראיתי את הסדרה ששיחקת בה.." הוא אמר וחייך חיוך מדהים.

"יואוו באמת?! אבל אני לא כמו הדמות שלי בסדרה, תאמין לי." היא אמרה ופרצופה נהיה רציני יותר.

"אני יודע, רואים עלייך שיש בך משהו מיוחד, מעבר ליופי או לפרסום." הוא אמר והיא הרגישה איך יש לה פרפרים בבטן והיא מתמלאת אושר. זה בדיוק מה שרצתה לשמוע.

"טל!!" היא שמעה צעקה והסתובבה. זאת הייתה דיאנה, היא התקרבה אליהם.

"יואו אני מפריעה לכם או משהו?" היא חייכה והסתכלה על טל ובן שישבו ממש קרוב אחד לשנייה.

"לא, לא." טל אמרה והסתכלה על בן שחייך אליה.

"אז אני אקח לך אותה לשנייה." אמרה דיאנה וצחקה. היא גררה את טל אחריה עד שהתרחקו קצת מבן, שבינתיים סימן לטל שהוא הולך לעמית.

"תומר הזמין אותי לסרט." היא אמרה וחיוך ענקי מרוח על פניה. היא כל כך שמחה בשבילה, אבל היא הרגישה במקום אחר עכשיו, היא הרגישה שהיא צריכה שוב לדבר עם בן. היה לה כ"כ כיף איתו.

"נו, מעולה! ידעתי שהוא יזמין אותך." אמרה טל וחייכה.

"מה את בעננים?" שאלה אותה דיאנה כשהבחינה שטל לא בדיוק נמצאת איתה.

"סתם.." היא ענתה וחייכה חיוך חולמני. דיאנה מייד הבינה שזה קשור לבן, אז היא התחילה לצחוק צחוק מתגלגל.

"מה?!" שאלה טל ומייד הצטרפה לצחוק. שתיהן פשוט ישבו על שפת הים, צוחקות, מסתכלות אחת על השנייה ושוב צוחקות.

שנייה לאחר מכן דבש הגיעה, והיא מגחכת לעצמה על הסיטואציה המוזרה שבה טל ודיאנה נמצאות.

"אתן שיכורות, אה?" שאלה דבש והתיישבה לידן על החול.

"שיכורות מצחוק.." אמרה טל ודיאנה צחקה בקול. לאחר כמה דקות הן נרגעו, וסיפרו לדבש את כל מה שהיה.

טל הרגישה פשוט מאושרת. היא הרגישה שהמעבר הזה לתל אביב היה כ"כ במקום, להכיר אנשים חדשים ולפתוח דף חדש. שום דבר לא יקלקל לה עכשיו את מצב הרוח.

"רגע, אז מה קרה עם בן?" שאלה דבש ופתאום דיאנה הזדקפה, נכונה להקשיב לשיחה.

"סתם, דיברנו." אמרה טל וחייכה. היא הוצפה אושר כשנזכרה ברגעים הבודדים שדיברה איתו על שפת הים.

"כן, דיברתם. אבל דיברתם צמודים צמודים, בסיטואציה רומנטית על חוף הים, נכון?" שאלה דיאנה ושלושתן פרצו בצחוק.

"אז יש בניכם משהו?" דבש הרצינה.

"נו לא יודעת.. אין לי מושג, אבל אני יודעת שהוא ממש חמוד." אמרה טל, ודבש ודיאנה חייכו. הן שמחו שטל היא חברה טובה שלהן. לא כי היא מפורסמת, אלא פשוט הן תמיד היו שתיהן ביחד, והן תמיד רצו שתהיה איתן עוד מישהי. שהן יהיו שלישייה שלא נפרדת. הן קיוו שההתחברות עם טל לא תהיה רק זמנית.

 



 

שני ישבה על אחד הכיסאות שעל החוף לבד, היא רצתה להירגע טיפה מהריקודים וההמולה שסביבה.

עיניה הירוקות נצצו לאור הירח ושערה השחור נח בעדינות על כתפיה. היא חשבה על כל המסיבה הזאת. היא ראתה שלדבש ודיאנה יש חברה חדשה- טל. האמת? שזה היה צפוי.

נערה מפורסמת מגיעה מהוליווד, אז ברור שהיא תתחבר עם הבנות הכי בולטות באזור, הלוא הן דבש ודיאנה. גם היא הייתה חברה טובה שלהן, והיה ברור לה שאם כך, היא הולכת להכיר את טל בקרוב, והיא שמחה על כך.

"שני, זאת את?" שני שמעה מישהו קורא לה, היא ראתה שזאת רוני.

"היי.." ענתה שני וחיוך מזויף על פניה. היא לא שמחה לראות את רוני, אבל מה היא יכלה לעשות?

"את באה לרקוד?" שאלה רוני, שבפיה המסטיק הוורוד והנצחי שלה.

"לא, אני כאן כדי להירגע קצת." ענתה שני, מסתכלת על השמיים. היא רצתה להתנתק קצת.

"מי זה שם על החוף?" שאלה רוני, והצביעה על שלוש בנות שיושבות על שפת הים. היה חושך והיא לא בדיוק ראתה מי אלה.

"אה, דיאנה, דבש וטל." אמרה שני בסתמיות.

"אהה, אז הצטרפה לצמד עוד אחת." אמרה רוני בגיחוך.

"חחח, נראה לי." אמרה שני וצחקה.

"לא נראה לי שהיא מתה עליי." אמרה רוני ברצינות כזאת.

"מי?" שאלה שני.

"טל." רוני ענתה כאילו שזה מובן מאליו.

"תראי, זה יותר קשה לה להתחבר פה עם אנשים. כי איך היא תדע מי באמת מתחבר איתה בגללה, או מי מתחבר איתה בגלל שהיא מפורסמת?" שני הגנה על טל.

"בסדר, ואם אני רוצה להתחבר איתה סתם בגלל שהיא מפורסמת אז.." רוני אמרה ושני קטעה אותה:

"בגלל זה את רוצה להתחבר איתה?"

 



 

טל הלכה לשבת על אחד הכיסאות הריקים על החוף. נמאס לה לשבת על החול אחרי שישבה שם בערך שעה.

השעה הייתה 2 וחצי בלילה, דבש כמעט נרדמה על החוף ודיאנה ישבה לידה ודיברה עם תומר, שהיה שם גם.

היא לא יכלה ללכת לכל מי שישב בחלק השני של החוף, הם ירגישו כאילו היא נפלה עליהם מהשמיים.

היא שמעה צעדים והסתובבה. היא ראתה חלק מהאנשים שישבו על הכיסאות עומדים מולה, הם פשוט באו אליה. בן,עמית,ליאור, דניאל ותומר עמדו מולה כשלכל אחד יש ביד כיסא מתקפל כזה ביד.

"נו, תעמדו פה עוד הרבה זמן? שבו כבר..!" אמרה טל וכולם צחקו והתיישבו על הכיסאות. כאן נשבר כבר הקרח, וטל שמחה על כך.

"יוואו, תקלטו את דבש  ודיאנה שם.. הן על החוף." אמר תומר וכולם הסתכלו לעבר המקום בו ישבו דבש ודיאנה.

"דבש!!דיאנה!" צעקה טל ושתיהן הסתובבו במהירות ובאו אליהם.

"היי..יוואו אני עייפה לגמרי." אמרה דבש והתיישבה ליד תומר בכיסא פנוי.

"שמעי, כבר עוד מעט 3." אמר עמית וחייך. ניכר היה שהוא חיבב את דבש.

"דיאנה, דבש.. יש מצב אתן באות אלי אחרי המסיבה?" שאלה טל בשקט. היא קיוותה שהן יסכימו. הן בטח ישנו עד מאוחר ויהיו צחוקים.

"ברור! אני רק צריכה להודיע להורים שלי." אמרה דבש, ודיאנה הנהנה לחיוב. היא סיפרה שתמיד מרשים לה ללכת לחברות אחרי מסיבות.

"חח,אולי גם אני אבוא? יהיה אקשן.." אמר בן וכולם צחקו צחוק מתגלגל. טל נהנתה אבל ידעה שהיא כבר צריכה לחזור, אפילו שאין בית ספר מחר.

יצא טוב שהיום הראשון ללימודים הוא יום שישי, וכך יום למחרת יש חופש.

"אז אתן באות לחזור? אני נשפכת פה." אמרה דבש ונשענה על כתפו של עמית.

'כנראה שהם ידידים טובים..' חשבה טל לעצמה.

"עוד רבע שעה נלך." אמרה דיאנה וכולם המשיכו לדבר. "את באה ללכת לשם?" שאל בן בלחש את טל, והצביע על שני כיסאות ריקים.

טל קמה מהכיסא שלה, ובלי שמישהו מהקבוצה שישבה על הכיסאות הבחין, היא ובן כבר היו בדרך לכיסאות ממש על שפת הים.

"אני רואה שדבש ועמית ידידים טובים." אמרה טל והתיישבה על הכיסאות הקרובים לים.

"כן. למה, נדלקת על עמית?" שאל בן וקרץ לה.

"חחחח, לא.. " אמרה טל והמחשבה הזאת באמת הצחיקה אותה. היא לא נדלקה על עמית, דווקא על בן היא נדלקה. כמו הרבה בנות אחרות, כך מסתבר מהסיפורים של דיאנה ודבש.

"אז מי כן בר המזל שנדלקת עליו?" הוא שאל וחייך.

"נחש." היא אמרה וחייכה חיוך מדהים. בן פשוט אהב את החיוך שלה, הוא אהב את המראה שלה.

הוא לא היה בטוח שהיא מתכוונת שהיא נדלקה עליו, אבל הוא התקרב אליה באיטיות, וראה לשמחתו שהיא משתפת פעולה.

הם היו כל כך קרובים, טל הריחה את הריח שלו וכל כך שמחה שהוא ככה קרוב אליה.

תוך רגע הם מצאו את עצמם מתנשקים.

 



זה היה פרק 5 (:

אני יודעת שיצא קצת קצר, לכן המשך יהיה רוב הסיכויים מחר ( או מחרתיים, לא יודעת. )

תגיבו?

 

אוהבת,

טל (:

נכתב על ידי טל. (: , 27/9/2007 20:27  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטל. (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טל. (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)