איפ"א - קבוצה כותבת - יועצים ארגוניים כותבים

המנכ"לית קראה לי, סגרה את הדלת ושאלה אם שתיתי.

-          כן, אני באה מבית קפה, תודה.

-          אתם היועצים תמיד יושבים בבתי קפה, הלוואי והיה לי מקצוע כזה...

-          טוב, את יכולה לשנות. יש הרבה מנהלים שהופכים להיות יועצים לניהול. כל החיים לפניך!

היא הניחה את גופה הגבעולי עמוק בכורסא ואמרה:

-          אני חושבת שיש משבר בקבוצה. כדאי שתראייני את האנשים ותראי מה אפשר לעשות. .. אני עייפה, ואם היה אפשרי – הייתי עוזבת את החברה. שנה בשוויץ, אצל ההורים של יובל תבריא אותי.

-          למה את חושבת שיש משבר? זו פרשנות שלך? עובדות מוצקות?

-          נדמה לי שאת יכולה לסמוך עלי. יש משבר. אנשים לא מדברים זה עם זה. הם משתמשים בשליחים: "תגידי לציפי שתכין כך וכך.." לא פונים ישירות, וזה קצה קרחון של משהו עמוק יותר!

-          שאלת אותם אם יש בעיה?

-          שאלתי. איתי הם לא מדברים, חוששים, ומנהל משאבי האנוש - בחופשת לידה. רק את נשארת לי. תעשי לי טובה ותאמיני לי, יש משבר בקבוצה!

היה יום מהביל. הישיבה ב"מרפסת" לא הועילה. המאוורר הגדול והמרעיש הועמד מולי, והשיב לפני רוח בחריקה חרישית ונשמעת היטב. חשבתי לעצמי שאני מעדיפה אותו על פני הטישיו הלח בתיק, זה שפני תינוק שמנמן וגם ישבנו ניבטים מהורוד של אריזתו.

שולי נכנסה בחיוך. בת 61 הייתה, וקיבלה אישור להמשיך ולעבוד חמש שנים נוספות על מנת לצבור פנסיה.

-          היה מתח, עכשיו אין. אילה ביקשה סליחה מרובי. לא היית מאמינה. היא עשתה את זה בערב החג, ואמרה לו שבשביל לשבת בשקט בחג החרות, היא מוכרחה להתנצל.

-          וההתנצלות עזרה?

-          כן. הם כבר מדברים. ראיתי שהם אומרים שלום. טוב, הם לא חברים טובים, אבל מי צריך חברות גדולה? זו עבודה, לא?!

שולי המשיכה וסיפרה כמה טובים האנשים ושהאווירה במחלקה – ממש השתנתה מקצה אל קצה.

אחריה נכנסה סיגל. היא הצטרפה לחברה לפני חצי שנה, עלתה עם הוריה מהקווקז, נישאה בגיל צעיר מאד ועכשיו מפרנסת חמש נפשות, בהן בעל נכה. את השם שלה החליפה רק לאחרונה, כך סיפרה, לשם ישראלי מודרני.

-          'המגמה חיובית', כמו אומר החזאי. לא מבינה מה ראש של יעל. למה ביקשה שתדברי אותנו? נעים לפגוש. את רוצה שאני יביא לך קפה?

-          לא תודה. שתיתי. יעל אכפתית. את חושבת שאין משבר?

-          מה פתאום?! אל תשימי מילים אצלי בפה! זה לא מה אני אומרת. באמת כולם שנאו כולם וגם היום זה לא 'אי-אי-אי'. אבל – משבר??, אין זמן וכסף למשברים – לנו!!

שבע שעות ראיינתי את האנשים ולבסוף כתבתי בדוח. "לסיכום: אין תחושת משבר כרגע. היה משבר והוא נפתר על ידי אחת מהחברות בצוות ע"י מתן דוגמא אישית.  ללא חשש מדחייה, עמדה באמצע החדר, התנצלה ובזה הדגימה נורמה של חברות ושיתוף פעולה... אין צורך בהמשך עבודה שלי.".

ועוד הוספתי המלצה: להרבות במפגשי הדרכה.

אחרי יומיים שמעתי שהמנ"כלית פוטרה. ההנהלה טענה שיש משבר מתמשך בקבוצה.