איפ"א - קבוצה כותבת - יועצים ארגוניים כותבים

הן חברות טובות מילדות, שנים, שיתפו בסודות הקטנים של שנות ההתבגרות: "נפגשנו אתמול וזה קרה".. "הוא היה כל כך עדין"..." הוא לא התקשר"..."הוא עזב אותי".... ועוד סיפורים שרק הן מבינות, זוכרות או כבר שוכחות.

בצבא הן היו נפגשות בימי שישי אחר הצהריים בקפה ביהודה מכבי, מספרות סיפורים, משדכות שידוכים, רבות, מתקרבות, מעצבנות, מתעצבנות, משלימות.

אחרי הצבא אחת נסעה למזרח ואחת נסעה לדרום. ואחר כך באוניברסיטה אחת למדה בצפון ואחת במרכז, אחת מצאה חבר רציני, השניה עדיין חיפשה אהבה. כל אחת עסוקה בשלה – התרחקות...התנתקות.. עניין שונה..

טלפון – את ע-סו-קה ר-ק עם החבר שלך!! את לא ב-אה לב-קר!!! טריקת טלפון! פעם ראשונה בחיים, הנאה מתוקה, מי היא שתצעק עלי ככה...

התפייסות – כעסתי עלייך כי... גם אני כעסתי כי...מתפייסות, עוד כועסות, עוד חושדות. בהתחלה זה מאולץ, משתדלים במיוחד, נזהרים.. ואחר כך זורם, שוכחים את מה שהיה..

שוכחים?? לומדים? מכילים מחדש את האדם שהשתנה? את הקשר שהשתנה?

וכך זה ממשיך. מתרחקים – מתקרבים – מתרחקים – מתקרבים, כמו ריקוד של קיפודים.

הפרידה והשיבה מוסיפות נופך חדש לקשר, משהו שלא היה שם קודם.

הקשר החדש שונה מהקודם, הצרכים של כל צד השתנו, חלק מהשינוי כבר התרחש תוך כדי תקופת הקשר הקודמת, אך לא היה באפשרות הצדדים להשתנות תוך כדי, מישהו היה נוקשה מדי, עמוס מדי, מכונס מדי בעצמו. ההתרחקות איפשרה את השינוי. השינוי איפשר את השיבה.

הקשר החדש הנו קשר אמיץ יותר, קשר של התגברות על משבר, על ריחוק, קשר שלמרות המורדות ידע עליות. קשר שמבוסס על דמויות עגולות מלאות, שלמרות חסרונותיהן הידועים, יתרונותיהן חזקים מהם וחשובים יותר לקשר.

אני בדרך לסדנא בנושא שימור לקוחות. מה המשמעות של שימור? האם נשמור על הלקוח בכל מחיר שלא ילך, או אולי נעסוק בניהול קשר עם לקוח? ניהול קשר – מושג ערטילאי, מסר לא ממוקד.... אין ברירה, נעביר מסר חד, שימרו על הלקוח שלא ילך!! אבל אם הוא רוצה ללכת, תנו לו אבל שימרו על 'דלת פתוחה'.

אפשרו לעצמכם לרקוד עם הלקוח את ריקוד הקיפודים...הוא צריך את זה, אתם צריכים את זה.

 דלת נסגרת – חלון נפתח

ליאת פלד

כמה מחשבות בקשר להתחדשות ארגונית, אך לא מנקודת המבט הארגונית,

אלא מנקודת המבט של האנשים, הפרטים...

עובדים שכתוצאה מהתחדשות ארגונית נדרשו להתחדשות אישית.

אנשים אלה פגשתי במסגרת סדנא של 3 ימים שהארגון מספק לעובדיו הפורשים כחודש לפני הפרישה.

הסדנא כוללת עיבוד תהליכים רגשיים, התמודדות עם שינוייים, תקשורת, הכנה לשינוי בחיי המשפחה והכנה לעולם העבודה.

המטרה שלי בהעברת הסדנא, מעבר לעיבוד הרגשי וההכנה להתמודדות עם השינוי, היא לראות את ההזדמנות שבשינוי, את היכולת להתחדש, להתחיל דברים שתמיד רצינו אבל לא היה זמן. ומצד שני להבין שזה דורש עבודה, שהדרך לא תהיה קלה ונדרשת תמיכה מהסביבה וכוחות פנימיים.

עוד קבוצה ועוד קבוצה, ואני רואה כל פעם מחדש איך מתחולל השינוי, נכנסים אנשים זרים אחד לשני, כואבים, כועסים, חלקם שמחים, חלקם מדחיקים רגשות, מבוגרים, צעירים, נשים, גברים, נשואים, רווקים – הכי הטרוגני שאפשר. העבר שונה, העתיד שונה, ולנקודת זמן אחת בהווה הם דומים – כולם פורשים, שלא מרצון, מאותו ארגון. בסוף הסדנא הם יותר מפויסים, יותר חזקים עם יותר כלים להתמודד עם השינוי והחידוש בחייהם.

במסגרת הסדנא אני עושה שימוש באנלוגיה הלקוחה מתורת הפנג שוואי (אנלוגיה, לטעמי, היא אחד הכלים המוצלחים להעברת מסרים, במיוחד כשהמסר הוא קשה לעיכול).

על פי הפנג שוואי,הדלת לבית ולכל חדר בנפרד מכונה אצל הסינים "צ'י קואו", כלומר, פי הצ'י – המקור דרכו נכנסת האנרגיה אל אותו בית או אל אותו חדר.

הצ'י נע בקוים ישרים, עד אשר הוא נתקל באובייקט מוצק החוסם את דרכו. לפיכך, לא נכון יהיה למקם דלת מול חלון, היות שהצ'י הנכנס בעד הדלת ינוע בקו ישר וייצא ישירות מן החלון. דיירי אותו בית (אם זו הדלת הראשית) או אותו חדר יסבלו מחסך בצ'י.

מעבר לסממנים של חולשה ועייפות שהדבר יגרום, הם ימצאו שהזדמנויות והצלחה חומקות מידיהם שוב ושוב ומשאירות אותם מתוסכלים[1].

כמו אנרגית הצ'י על פי תורת הפנג שוואי, כך עומדים אותם הפורשים, בין הדלת לחלון. מצד אחד הם יצאו מהדלת של הארגון, אבל היא עדיין פתוחה, הם מביטים לאחור, הם עוד לא נפרדו, עוד לא עיכלו את השינוי, את הכעס. מצד שני נפתח להם חלון להזדמנויות ולהתחלות חדשות.

הסדנא עוזרת להם להכיר בחלון, בהזדמנויות מחד גיסא, ומאידך, עוזרת להם להפוך את הדלת הראשית לדלת צדדית. כלומר להבין שלארגון היה מקום מרכזי בחייהם עד עתה, וימשיך להיות לו מקום, אך יש לעשות עבודה אישית וליצור לארגון מקום קטן יותר, צדדי. כך, האנרגיות הנכנסות מדלת זו, לא יפריעו לפתוח את החלון ולמצוא הזדמנויות חדשות.

וכמו שכתב הרב עדין שטיינזלץ:

"שנה חדשה היא פתח חדש שער הנפתח לעולם שונה מזה של שנה שעברה. שנה חדשה היא תקווה חדשה , אפשרות למציאות אחרת. אין לצפות לניסים שיתרחשו נגד עינינו: עצי האורן לא יצמיחו תפוחים וקורות הבקתה לא יפריחו שושנים. אבל מכלול הפרטים, הקשרים והיחסים בין הדברים הם יכולים ל השתנות. יתכן שהכל ישאר כמו שהיה , אבל שנה חדשה משמעה שהדברים נקשרים זה בזה , זורמים זה אל זה בדרכים חדשות. ומשום כך אנו צריכים להתפלל שיהיו לנו העיניים לראות ולב להבין את האפשרויות הנפתחות לפנינו. ולהתפלל שיהיה בנו הכח והאומץ לעשות את השינויים בתוך עצמנו ובתוך העולם"

שתהיה שנה של התחדשות, שנה מלאת אפשרויות והזדמנויות, שיהיו לנו העיניים לראות ולב להבין את האפשרויות הנפתחות לפנינו, שנדע לנצל אותן ולהנות מהן.

התחדשות אישית - מחשבות של התחלה

ליאת פלד

ועוד הגיגים בנושא של התחדשות ארגונית, הפעם לגבי עצמי, כארגון של איש אחד.

אני יועצת ארגונית עם ותק ונסיון כיועצת שכירה אך בתחילת דרכה כיועצת עצמאית.

במסגרת חיפוש דרכי כעצמאית, בקשתי להצטרף לקבוצת הכתיבה, קבוצה של יועצים ותיקים, שהכתיבה קולחת מעטיהם או מקלדותיהם בקלות.

ואני שקיויתי להכיר מקרוב אנשים, פרצופים, התלבטויות, קשיים, דעות, ארגונים...

נפלתי ישר לתוך המהפך של הקבוצה, קבוצת הכתיבה הפכה לקבוצה דור שלישי, קבוצה מקוונת הכותבת את הגיגיה בבלוג... ישר צנחתי לתוך סיבוב הספירלה של ההתחדשות והצמיחה.

והנה אני כאן, מול המחשב, מתחילה לכתוב ..עוזבת...

מתחילה לחשוב... מפסיקה....דוחה ודוחה את הכתיבה.

למה כל כך קשה לכתוב? למה קשה להתחדש? למה קשה לבצע שינויים?

כיועצת אני יודעת את התשובות,

אבל כרגע אני חווה את הקושי בין הצורך להתחדש, להכיר, להתפתח, להתקדם, להיחשף,

לבין הנוחות של השגרה, הידוע , המוכר....

אז הנה שנה חדשה, התחלות חדשות,

ואני מקווה שהמסמך הנוכחי יביא אחריו שטף של יצירה,

ושזו תהיה עבורי שנה של התחדשות, התפתחות וגדילה.