איפ"א - קבוצה כותבת - יועצים ארגוניים כותבים

המנכ"לית קראה לי, סגרה את הדלת ושאלה אם שתיתי.

-          כן, אני באה מבית קפה, תודה.

-          אתם היועצים תמיד יושבים בבתי קפה, הלוואי והיה לי מקצוע כזה...

-          טוב, את יכולה לשנות. יש הרבה מנהלים שהופכים להיות יועצים לניהול. כל החיים לפניך!

היא הניחה את גופה הגבעולי עמוק בכורסא ואמרה:

-          אני חושבת שיש משבר בקבוצה. כדאי שתראייני את האנשים ותראי מה אפשר לעשות. .. אני עייפה, ואם היה אפשרי – הייתי עוזבת את החברה. שנה בשוויץ, אצל ההורים של יובל תבריא אותי.

-          למה את חושבת שיש משבר? זו פרשנות שלך? עובדות מוצקות?

-          נדמה לי שאת יכולה לסמוך עלי. יש משבר. אנשים לא מדברים זה עם זה. הם משתמשים בשליחים: "תגידי לציפי שתכין כך וכך.." לא פונים ישירות, וזה קצה קרחון של משהו עמוק יותר!

-          שאלת אותם אם יש בעיה?

-          שאלתי. איתי הם לא מדברים, חוששים, ומנהל משאבי האנוש - בחופשת לידה. רק את נשארת לי. תעשי לי טובה ותאמיני לי, יש משבר בקבוצה!

היה יום מהביל. הישיבה ב"מרפסת" לא הועילה. המאוורר הגדול והמרעיש הועמד מולי, והשיב לפני רוח בחריקה חרישית ונשמעת היטב. חשבתי לעצמי שאני מעדיפה אותו על פני הטישיו הלח בתיק, זה שפני תינוק שמנמן וגם ישבנו ניבטים מהורוד של אריזתו.

שולי נכנסה בחיוך. בת 61 הייתה, וקיבלה אישור להמשיך ולעבוד חמש שנים נוספות על מנת לצבור פנסיה.

-          היה מתח, עכשיו אין. אילה ביקשה סליחה מרובי. לא היית מאמינה. היא עשתה את זה בערב החג, ואמרה לו שבשביל לשבת בשקט בחג החרות, היא מוכרחה להתנצל.

-          וההתנצלות עזרה?

-          כן. הם כבר מדברים. ראיתי שהם אומרים שלום. טוב, הם לא חברים טובים, אבל מי צריך חברות גדולה? זו עבודה, לא?!

שולי המשיכה וסיפרה כמה טובים האנשים ושהאווירה במחלקה – ממש השתנתה מקצה אל קצה.

אחריה נכנסה סיגל. היא הצטרפה לחברה לפני חצי שנה, עלתה עם הוריה מהקווקז, נישאה בגיל צעיר מאד ועכשיו מפרנסת חמש נפשות, בהן בעל נכה. את השם שלה החליפה רק לאחרונה, כך סיפרה, לשם ישראלי מודרני.

-          'המגמה חיובית', כמו אומר החזאי. לא מבינה מה ראש של יעל. למה ביקשה שתדברי אותנו? נעים לפגוש. את רוצה שאני יביא לך קפה?

-          לא תודה. שתיתי. יעל אכפתית. את חושבת שאין משבר?

-          מה פתאום?! אל תשימי מילים אצלי בפה! זה לא מה אני אומרת. באמת כולם שנאו כולם וגם היום זה לא 'אי-אי-אי'. אבל – משבר??, אין זמן וכסף למשברים – לנו!!

שבע שעות ראיינתי את האנשים ולבסוף כתבתי בדוח. "לסיכום: אין תחושת משבר כרגע. היה משבר והוא נפתר על ידי אחת מהחברות בצוות ע"י מתן דוגמא אישית.  ללא חשש מדחייה, עמדה באמצע החדר, התנצלה ובזה הדגימה נורמה של חברות ושיתוף פעולה... אין צורך בהמשך עבודה שלי.".

ועוד הוספתי המלצה: להרבות במפגשי הדרכה.

אחרי יומיים שמעתי שהמנ"כלית פוטרה. ההנהלה טענה שיש משבר מתמשך בקבוצה.

בעיני המסתכל

גבי

זרעי המשבר המתקרב כמו הוחבאו במקום רחוק ,אבל באוויר היה מין מתח של אי נוחות.כנראה אי אפשר למנוע מאנשים לראות את העומד להתרחש.

הרחשושים בחדרים ובמסדרונות, השיחות במזנון ,ואח"כ בשיחות הטלפון מהבית לאחר יום העבודה ,כמו ניבאו שהפעם תהיה רעידת אדמה .

ואכן זה קרה בישיבת  האיוש של הצוות החדש.

שלמה המנכ"ל עוד ניסה לדבר על ערכים עקרונות ואפילו על קריטריונים לבחירת הסגל שינהל את צוות השיווק החדש."הרבעון האחרון היה קטסטרופה", הוא אמר והמשיך : "המכירות טוענים שלא פותחה אסטרטגיה שיווקית,מועצת המנהלים שולחת לנו פרויקטור למנף את השיווק ולנער את המכירות. אם לא נוכיח שיש לנו צוות שיכול לייצר כמה מנועים שיווקיים שיקנו לנו ערך מוסף ,גם אנחנו בסכנה".

 הוא אפילו לא חש ששפת הגוף של המשתתפים שידרה חוסר סבלנות ואפילו "רד אלינו ותפסיק לבלבל את המוח".

 רק חיים,מנהל השיווק, אמר בקול רם : "לא נראה לי שכדאי לזעזע את העמודים ולהפיל את הבית, ולא נראה לי שכדאי להציע רשימה של מפוטרים ורשימה של בעלי תפקידים שיבחרו לצוות, כשברור לכולנו שהוועד שלא שותף עד עתה בכלום,יהיה מוכן לאשר אותה".

וכאילו היה תאום מוקדם,הסכר נפרץ באחת, והוויכוח הפך למכוער. כולם דיברו יחד , כולם האשימו את כולם ובחלל החדר נשמעו בכאב בעיקר המשפטים:"אני אמרתי ", " אני ידעתי שזה יבוא","אני הזהרתי"

"למה תמיד הש"ג צריך לשלם"

דוד מנהל המכירות ,כוחני ובעל כושר ביטוי מהחריפים בחברה המשיך בכעס: "אנחנו לא נשלם את הקמצנות של בעלי המניות ,החולשה של מועצת המנהלים ובטח שלא את חוסר הגיבוי ,ההססנות והוויתור על הלחימה לקבלת תקציבים שאתה כמנכ"ל הובלת. זו השנה הראשונה שחיים לא קיבל תקציב לפרסום תדמיתי , ולי קיצצו בחצי את התקציב לפרסום המבצעים ואתה עמדת מהצד כאילו שזו לא בעיה שלך"

יעקב ,כרגיל תפס את הכובע של  ליצן החצר ופצח בניגון כאילו הוא באמצע התפילה ,או משמש כרוז של חכמי חלם שסיימו ישיבה לפתרון בעיה בקהילת חלם  "וחשבו חכמינו וחשבו,וניסו רבותינו וניסו ללמד את הסוס לוותר על התבן , ואחרי שהתרגל הסוס לא לאכול, לא הבינו למה אינו ממלא את תפקידו וסוחב את עגלתם" . במקום אחר ובזמן אחר ניגון כזה היה לפחות סוחט כמה חיוכים.לא הפעם.

הניגון לא הרגיע אף אחד ,לפתע היה ברור לכולם שהמנכ"ל כנראה כבר עם רגל אחת בחוץ ,ולמעשה הוא באמת בפעם הראשונה מאז שהחלו הבעיות, מנסה לדאוג להם - שלא תעלה כלל השאלה מי ייפול יחד איתו .

ואז התובנה של כול הקבוצה הכתה בהם בפתאומיות , האווירה השתנתה, אנשים הסתכלו אחד בשני ,חלק הורידו עיניהם במעין בקשת סליחה וחלק הסתכלו במבט מוכיח בחיים ובדוד.

שלמה המנכ"ל ,שקלט הפעם את המבטים ואת שפת הגוף של היושבים וחש פתאום שמטה המנהיגות חזר אליו,לרגע נוסף של חסד פנה אלי,במין פניה מוזרה מעט, ואמר: "מה דעתך ,אדוני היועץ מר גבי"?

 עיני המשתתפים,שקודם,בסערת הרגשות, כלל לא חשו שאני בחדר ,עתה כמו ילדים שפתאום יש להם אח גדול שיכול להגן עליהם ,יישרו מעט את הכתפיים  והסתכלו אלי במין מבט  של סוף- סוף יש לך הזדמנות אמיתית למלא את ייעודך ולסייע לנו.

"אנחנו במשבר קבוצתי" פסק יעקב.

במה? חשבתי לעצמי והסתכלתי סביבי. תריסר זוגות עיניים פעורות לרווחה בהו גם הן בפליאה.

"במשבר. זה קורה בכל קבוצה, אין מה להתרגש". הסביר יעקב, שכנראה חש ואולי שמע את הרחשים שעלו מהקבוצה.  

ואז החל הבלון להתנפח, כלומר הנאום החל, ולי אין סיכה בהישג יד.

"כאשר אני מוביל קבוצה, אני שואל את עצמי לאחר תקופה האם הקבוצה מתקדמת לעבר השגת מטרותיה? האם אפשרתי לה להשיג את יעדיה? או שמה משימת ההובלה שלי כשלה? ואיפה החלק שלי בכישלון"?

מבטו שרפרף בין היושבים בחדר הגיע אלי. כוס הקפה שנחה לידי נראתה אטרקטיבית מתמיד. החלטתי לפעול! הקפה היטלטל מצד לצד עד שנגע בשפתי, לשוני צרבה מהחום הרב. אולי אחכה עוד קצת, הרי יש עוד אנשים בחדר.

יעקב, שסיים את האנלוגיה המשיך "תראו, אנחנו נפגשים כבר תקופה די ארוכה ואני חש שהצוות הגיע לנקודת משבר. עלינו להחליט לאן מועדות פננו. הדבר ישפיע כמובן על תוכן המפגשים והתהליכים שהצוות עובר, כמו גם על יחס ההנהלה כלפינו. ההנהלה אפשרה את הקמת הקבוצה והיא עלולה להביא לפירוקה אם לא תראה בנו תועלת. חייבים לפעול בהקדם! לכן נפגשתי עם הסמנכ"ל בנושא והעליתי בפניו מספר דרישות..."

הוא מקשיב למה שהוא אומר? למי יכולה להיות סיכה?

היו לנו בקבוצה ויכוחים בנושא לגבי מה מחויבותה של ההנהלה כלפינו גם בעבר, אבל לא התקבלה החלטה אשר מקובלת על הקבוצה והוחלט לדבר על כך שוב בפגישה הקרובה. תחושת מחנק נוראי אחזה בי, בני קם לפתוח חלון.

נראה שיעקב ניצל את מעמדו כראש הצוות כדי לקדם את מטרותיו האישיות. לפנות לגורמים בהנהלה כמיצג הקבוצה, כאשר דעותיו הן שלו בלבד? מחשבה מטרידה חלפה במוחי, האם הוא הכניס אותנו למשבר? סיכה או לא סיכה, זה הזמן לפעול.

רווית שתמיד היית זריזה יותר נעמדה ואמרה "אכן חייבים לצאת מהמשבר, מי בעד ראש קבוצה חדש"?