שלוווווווםםםםםםם
לכולכםםםםםםםםםםם!!!
אחרי שנים שלא כתבתי בבלוג הזה.
ואני יודעת מגיע לי התנפלויות , צעקות , קללות או לא משנה מה .
עברתי המון חוויות והמון רגעים זה הולך להיות סיפור ארוווווווך מאוד.
קודם כל עלי לספר לכם שהתגייסתי אני חיילת לצערי חחח תאריך ב9.02.2012
התגייסתי בגיל 19 נכון מאוחר אבל זה ביגלל שלא רציתי להתגייס כי רציתי שירות לאומי ועזבו שהביאו לי
חוקר הבייתה כי חשבו שאני משתמטת או לא יודעת מה , פשוט רציתי שירות בצורה אחרת משהו שאני אעשה מכל ה3>
בכל מקרה גם נשארתי שנה גן אז הייתי בת 18 בכיתה יא או י' אני כבר לא זוכרת.
בכל מקרה התגייסתי ועברתי המון חוויות, בין אם זה בנות על הפנים בטירונות וחלקן היו דווקא סבבה איתי,
ובין אם זה לעמוד בקור ובגשם (בטירונות) מבלי להרגיש את הידיים וכפות הרגליים ובלי מטריה עם המדים
ולהגיד "כן המפקדת" לבין אם זה גם צחוקים באוהלים או אחת הבנות שפחדה מחתולים וצרחה "אהההההההההההה תעיפו אותה"
לבין עם זה עונשים או שעות ביציאה של המפקדות.
קשה קשה אבל תגידו מה שתגידו זה חוויות :)
וחוויות תמיד יהיה חרוטים לנו למזכרת בראש .
אני תכלס הייתי סבבה בטירונות בו נאמר וסליחה על הביטוי הייתי כמו "כלב מצייט" לא היו לי שעה ביציאה או צעקות או משהו
ניסיתי להיות אני האמיתי ולא לעשות בעיות כי אמרתי לעצמי "תעשי בעיות את תדפקי"
היה יום 1אכלנו בחדר אוכל אז הבנות השוויצריות עשו לי כזה "אפשר לשים במגש/בצלחת שלך?" כי להן לא היה מגש או משהו
אני לא עניתי לא אמרתי כן ולא לא ואז הן אמרו תודה ושמו את הג'לי אצלי במגש או בצלחת חחח מה שזה לא היה,
ואז אחת הבנות עשתה "של מי כל הג'לי? מה זה תקחו את זה ממנה" חחחח וחבלז היה צעקות אין חוויות.
עכשיו,
בשעה טובה אני בסדיר, רבטית, תכלס לא מענין אותי דרגות,
אוטוטו עוד כמה חודשים טובים אני אשתחרר ואז אצא לאוויר העולם ולחיים האמיתים.
ועכשיו , החיים!
מה אומר ומה אגיד?
החיים שלי היו בהתחלה, מאושרים שמחים, מלאים שמש, צחוק, אהבה,
עכשיו הם ב- בזבל.
סליחה על הביטוי.
עברתי המון בזמן האחרון ,
הרפו ממני כמו let me go , תקעו בי סכין בגב שאני בעצמי נתתי את הנשמה, החיים , והלב שלי
לא משנה כמה ניסיתי להיות מאושרת תמיד מישהו או משהו הרס לי את זה ואת הכל,
המשפחה, האחים, האנשים שהיום חשובים לי בין אם הם וירטואלים או אמיתים ורק מדברים בפלאפון, כולם אמיתים בשבילי
ולא רק מחשבים, או מאחורי המסך.
תכלס זה הגיע למצב שרק רציתי למות אשכרה כמו ילדת Emo הלב כאב לי לעיתים קרובות וממש הרגשתי את הלב שבור לחתיכות,
הגעתי אפילו בימים האחרונים שאני רוצה להיות לבד, להיעלם , או אפילו לשנות זהות לטוס לחו"ל איפה שאני אכן מרגישה שייכת
כי פה אני מרגישה כאילו לא מקבלים את האני האמיתי שלי ולא מבינים אותי,
סורי אם אני פוגעת אני רק אומרת מה שאני מרגישה :(
בכל מקרה למרות שאהיה במצב רוח וברגש הכי חרא וארצה אפילו למות תמיד טיפת אהבה עוצרת בעדי.
מה שהכי כואב שנתתי לכולם תנשמה ואף פעם לא הייתי עסוקה לאף אחד
וכל מה שקיבלתי זה היה "אני עסוק" "נדבר אחר כך" "לא יכול/ה כרגע" ואני אף פעם אף פעם לא אמרתי שאני עסוקה למען האנשים
שאני אוהבת ושאכפת לי מהם, וזה באמת כואב וחוצפה .
בכל מקרה החלטתי להעלות פה מה עבר לי כל הזמן הזה והשנה או השנים שלא כתבתי פה
לא חייב להגיד אבל מוזמנים לקרוא :)
זה חלק מהחיים,
אם לא נתמודד עם הדברים הקשים ורק נחפש דברים קלים לעולם לא נוכל לעלות למעלה או להתקדם
עלינו להתמודד עם הדברים הקשים או המכשולים שמתקיפים או מקיפים אותנו ^^
תיהיו חזקים ואם אתם צריכים פסיכולוגית משהו אני כמו פסיכולוגית עזרתי להמווווןן אנשים בחיי.
ועוד דבר אחד,
אני רוצה לאחל לכוווווווווווווולכם שיהיה לכם חג שמח, חג מאושר, בריא, כשר,
מלא צחוקים וחיוכים, ואהבה מהסרטים,
שיעבור לכם הכי לאט והכי בכיףףףף חג שמח וקסוםםם
אנשנוושיםם 3>
תשמרו על עצמכם איפה שאתם הולכים ועם מי שאתם הולכים,
חג קסום מלא שמש, קשת בענן, נסיכים ונסיכות, פרפרים וריחות של פרחים
נעימים.
Love You all <3 ^-^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
¥lonley girl¥
