My Gothic Nightmare

לתקתוק הזה שמהדהד בחדר הריק יש כבר רצונות משל עצמו.

הוא ממלא את החדר בשאלות, מחשבות ושאיפות,

תמיד זוכר לנו את כל מה שעשינו ודואג ללוות אותנו בכל דרך שנלך.

התקתוק הזה אומנם רק רעש דק ובלתי נראה אך עם כל תקתוק הוא לוקח מאיתנו דבר אחד ונותן אחר בחזרה.

הוא הולך איתנו לכל מקום כאילו היה הצל שלנו ותמיד דואג שלא נשכח מי אנחנו.

התקתוק הוא חלק מאיתנו וברגע שהוא נעצר הכול נעצר ביחד איתו.

התקתוק הזה הוא אנחנו, כשהיינו ילדים שמחים,סקרנים,תמימים,טובי לב ובלי דאגות שיחקנו בארגז החול של החיים.

גם כשהחדר ריק ואף אחד לא שומע, הוא תמיד שם מחכה לנו שנחזור, נעצום עיניים ונזכור מי אנחנו באמת, שאנחנו עדיין כאן...