תהנו
"כולם התחילו לצחוק למראה הדפים.
פתאום ראיתי את רועי עובר, היה לו דף מקומט ביד ומבט כוסע ובו זמן גם קצת עצוב ומפוחד.
הבטתי בו ומיד הסטתי את המבט."
לקראת ההפסקה העיניינים התחממו, רועי הלך הלוך ושוב בשכבה כועס מאי פעם, מנסה לברר מי עשה את זה.
אני מניחה שהוא ידע, אבל לא בוודעות.
לקראת סוף ההפסקה, אני ושרון ישבנו על הספסלים בחוץ ודיברנו, כמעט ולא הזכרנו את עניין הדפים כדי שאנשים לא ישמעו.
"את עשית את זה נכון? אני יודע שאת עשית את זה!" רועי צץ פתאום מהבנין.
"מה? על מה אתה מדבר?" היא ענתה. שרון יכולה להיות ממש משכנעת, אפילו אני כמעט השתכנעת מהצורה בה היא אמרה את זה.
"על זה! על זה אני מדבר!" רועי צעק ושם את הדף מול הפנים של שרון.
"אהה, זה. כן ראיתי את זה". היא אמרה בקרירות
"אז עשית את זה או לא?" הוא שאל בכעס.
"כן" היא ענתה, שוב, בקרירות.
מה היא עושה? חשבתי לעצמי
רועי נראה מזועזע
"מה?.. למה?.. חשבתי שאנחנו.. למה?" רועי לא ידע מה להגיד ולאט לאט נהיה לו כעס על הפנים.
"אתה עוד שאול למה?" שרון אמרה כמעט בצעקה
"על מה את מדברת?" רועי שאל
" על זה שעמדת לזרוק אותי מול כל השכבה, שרצית להשפיל אותי. שכל מה שרצית זה נקמה" שרון כבר התחילה להתעצבן
לא ידעתי איפה לשים את עצמי, אם הייתי קמה משם זה היה מושך יותר מידי תשומת לב. אז נשארתי לשבת.
"מה? איך את יודעת על זה?." רועי שאל
"אני יודעת. מה זה משנה איך?" שרון כמעט התפוצצה "עוף לי מהעיינים יא חתיכת זבל!!" היא כבר הייתה אדומה
רועי נשאר לעמוד שם עוד שתי שניות כשהוא מסתכל על שרון ואז הסתובב והלך משם.
הייתה שתיקה.
"את בסדר?" שאלתי בלחישה.
"אם אני בסדר? אם אני בסדר?" שרון שאלה בכעס.
שתקתי
"כן! אני בסדר!" היא קפצה מהכיסא עם חיוך ענק על הפנים
עכשיו כבר הייתי מבולבלת.
"זהו. עכשיו אני בטוחה שאני בחיים לא רוצה לחזור אליו. העינין הזה עזל לי להוציא אותו מהראש" היא צהלה
"אמ.. טוב... משתגידי" אמרתי בחיוך.
נכנסו לכיתה
לקראת סוף היום העינין הזה נרגע וכמעט אף אחד לא זכר את זה
בסוף היום נפרדתי משרון והלכתי לכיון הבית.
"ליאת חכי!" שמעתי מישהו צועק
הסתובבתי וראיתי את רועי. המשכתי ללכת
"נו חכי שניה! עצרי רגע!" הוא צעק שוב והתחיל לרוץ לכיווני.
הוא השיג אותי. "חכי שניה נו" הוא אמר מתנשף.
"מה אתה רוצה ממני?" הסתובבתי ושאלתי אותו.
"שתקשיבי לי רגע" הוא אמר.
"דבר" אמרתי בקרירות
"תקשיבי, עשיתי את זה רק כי רציתי להראות לשרון שהיא לא כל בחיים שלי ואני המשכתי הלאה, אני רוצה להיות איתך, רציתי להיא תשנא אותי כדי שאני אוכל להיות איתך" הוא הסביר
לא ידעתי מה להגיד
"בבקשה, תני לי עוד הזדמנות" הוא התחנן
"לא" אמרתי
"מה?" הוא שאל. הוא ציפה לכן
"אמרתי לא. אני לא רוצה להיות איתך, אתה רשע, אתה מגעיל בעיניי. תתרחק" אמרתי והתחלתי ללכת.
הוא נשאר לעמוד שם
כשהגעתי הביתה התקשרתי לשרון וסיפרתי לה. היתה לה הקלה בקול. ידעתי שלמרות הכל היא עדין מרגישה אליו משהו.
יום אחד נזכרתי שהייתי שצופי ת"א לפני שעברתי לכפ"ס. ממש אהבתי את הצופים. זה היה אהבת חיי
ברגע שראתי את שרון שאלתי אותה:"שרון, תגידי, יש צופים בכפ"ס?"
"בטח" היא ענתה "למה? אתה רוצה ללכת?" היא שאלה
"כן" עניתי בהתרגשות. "תבואי איתי?"
"אמ... טוב, לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.." היא ענתה "יש היום פעולה. ניפגש בכיכר ברבע לחמש." היא אמרה
"מעולה!" עניתי. הייתי כ"כ מאושרת!
הפעולה עברה מעולה. היה לי כ"כ כיף, ונראה היה שגם שרון נהנתה. במשך כל הפעולה הבחנתי במישהו קצת יותר גבוהה ממני, עם עינים ירוקות מדהימות.
הו לא. לא שוב.
בסוף הפעולה הוא ניגש אלי ואל שרון. " היי, אתן ליאת ושרון נכון?" הוא שאל
הסתכלנו אחת על השניה בחיוך שובב. "כן" ענינו ביחד.
"היי, אני אורי" הוא הציג את עצמו. "נהנתן בפעולה? אתן מתכונות לחזור לפעולה הבאה?"הוא שאל
"אמ.. אני חושבת שכן." עניתי בשם שתינו.
"תקשיבו עוד שבוע וחצי יש טיול פתיחת שנה. תצאו ככה תוכלו להכיר טוב יותר את השכבה." הוא אמר
"אמ.. אני חושבת שזה יכול להיות מגניב, יש לך פרוספקט על זה?" שאלתי.
,"כן שניה. היי גיא!" הוא צעק.
גיא היה המדריך שלנו. הוא היה ממש מצחיק.
הם הביאו לכל אחת פרוספקט והלכנו הביתה.
בדרך הביתה שאלתי את שרון "נו? את מתכוונת לצאת?"
"אמ.. אני לא יודעת, זה לא ממש בשבילי" היא אמרה בחשש
"נוווו. יהיה כיף. תצאי. אני יוצאת" אמרתי.
"נו טוב, אני רק אשאל את ההורים שכאני אגיע הביתה" היא ענתה
הטיול.
שלושה ימים ושני לילות בכרמל.
גם אני וגם שרון יצאנו.
המסלול היה ממש נחמד ולא קשה מידי, ההפעלות היו מגניבות אבל הכי מגניב היה הלילה.
אחרי הארוחת ערב (שהייתה ממש טעימה יחסית לארוחות ערב בשבט שלי בת"א) שאלו מי מתנדב לשטוף כלים.
אורי התנדב. אף אחד אחר לא. מהר הרמתי את היד "אני אשטוף" אמרתי בזריזות.
"מגניב, אז תלכו שניכם, הצינור שם" גיא אמר להצביע לכיון הצינור.
לקחנו ביחד את הסירים הענקים והנחנו אותם ליד הצינור.
היו שם עוד ילדים מגדודים אחרים שרצו לשטוף אז פשוט ישבנו בצד כדי לחכות שזה קצת ירגע.
"אז.. את נהנת?" אורי שאל.
"מאוד. הייתי בצופי ת"א לפני שעברתי לפה. מאוד התגעגתי לזה" הסברתי.
הוא חייך.
המשכנו לדבר.
הסתבר שהוא לומד באותו בצפר שלי. פשוט שרון לא הכירה אותו כ"כ טוב אז היא לא הפגישה ביננו.
כל הגדודים כבר סיימו לשטוף כלים אז לקחנו את הסירים והתחלנו לשטוף.
"את יודעת, ממש כיף לי איתך" הוא אמר בחיוך
חייכתי אליו חיוך רחב בחזרה.
כמעט סימנו לשטוף ופתאום אורי לקח את הצינור וכיון אותו אלי.
הוא השפריץ אלי!
חה חה חה זה היה ממש מבדר. התחלנו מלחמת מים מטורפת.
בסוף סיימנו לשטוף את הכלים וגם אחד את השני.
"יופי עכשיו אנחנו רטובים ורק פה." אמרתי בחיוך
"קר לך?" הוא שאל.
"קצת" עניתי
"בואי לפה." הוא אמר ומשך אותי אליו. הוא חיבק אותי עם הידים הגדולות שלו.
חשבתי שאני בחלום.
ככה הינו מחובקים ורטובים.
התקרבנו קצת. ואז... הוא נתן לי נשיקה. הייתי בעננים.
בבוקר בא אלי עידן, שהיה איתי בשכבה ושאל אם אני יכולה לבוא לעזור לו במשהו.
הלכתי איתו ואז הוא עצר ואמר לי: "תקישיבי ליאת, את ממש מוצאת חן בעיני"
"אמ.. זה מחמיא לי אבל אני כבר.." הוא לא נתן לי לסיים את המשפט, תפס אותי ונישק אותי
מה. מה הולך פה? בת"א לא הייתי כל כך מבוקשת.
"מה את עושה?" שמעתי מאחורה את אורי
הסתובבתי וניסיתי להסביר אבל הוא פשוט שלח אלי מבט כוסע, הסתובב והלך.
"עזוב אותי" צעקתי על עידן.
"אורי חכה שניה" צעקתי לעברו
אבל הוא התעלם
עד כאן
ובבקשה בבקשה בבקשה תגיבו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יוספה.