נמאס ממנו כבר. שיעזוב מפה.
הוא גורם לאי שקט. אי שפיות.
הוא משגע את כל הבית.
הוא טיפש. מפגר. אטום.
האטימות שלו מחרפנת אותי.
עד כמה בנאדם יכול להיות בלתי נסבל?
מי הוא שיצעק פה? מה הוא חש? מלך? - היה מת. הוא כלום.
אני מנסה להתעלם. באמת שאני מנסה, אבל איך אפשר כשהוא פוגע ככה?
החוסר כבוד שלו, הזילזול וה -"אני הכי חכם" פשוט הורגים אותי.
שיעוף. הא כבר גדול. ואנחנו לא חייבים לו כלום.
לא טוב לו?....שיתתחפף.
לדבר איתו זה כמו לדבר עם קיר בטון. לצחוק איתו זה כמו לצחוק עם משוגע.
הוא חולה נפש. באמת!
קשה לי להגיד שאני שונאת אותו , באמת שקשה לי - אבל הוא גורם לזה. הוא גורם לכולם לשנוא אותו.
ואיך הם סולחים לו, ותמיד מגנים עליו אחרי כל מה שהוא גורם להם, איך?
אחרי חוסר הערכה והגועל שהוא מאכיל אותנו.
שילמד להיתנהג ואח"כ שינסה לחנך אחרים.
ההרס הזה שהוא מפזר בכל הבית יוצא לי מכל החורים כבר.
אני מחזיקה את עצמי בכוח - לא לקום ולצרוח עליו כמו שמגיע לו, כי הוא בלתי צפוי. הוא מטורף.
וזה לא כי אני שומרת לו טינה מהילדות.
זה ממש לא בגלל כל המכות שחטפתי ממנו בגיל 5 - בקריית שמונה תחת מטר הקטיושות.
מי צריך אויבים כשיש לך דבר כזה בבית.
מפלצת.
ואולי קצת הגזמתי. אולי קצת הרבה.
ואולי אני יבכה אם משהו יקרה לו.
אבל את הכבוד שלי הוא הפסיד.
אני יותר בחיים לא יהיה שם בשבילו כשהוא ירצה.
אני לא יהיה הכתף לדמעות שלו.
מהיום אני בת יחידה להורים שלי מבחינתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
-miss piggy-
