זה לא אתה, זה אני

לא יודעת למה, איכשהו הכל השתנה בינינו..

פעם היית מתחבר למסן ולאייסי וכולי הייתי זורחת..

חחחחחחח אני אומרת פעם..

בערך לפני חצי שנה? פחות?

הכרתי אותך בשוקס.. והיינו מדברים כל יום באייסי ובמסן..

היה לי חיוך שדיברנו..

הייתי מדברת איתך כל יום בפלאפון..

היית שולח אסמסים מהאייסי: נסיכה שלי תקשרי אליי..

ואז הייתה תקופה של שבועיים בערך שלא דיברנו בכלל..

היית מתחבר, הייתי שואלת את עצמי: לשלוח הודעה? או לא לשלוח?

אחרי איזה חודש אתה כותב לי ישר שהתחברתי: אני מתגעגע אליך חיים שלי..

שאלתי אותך מה זאת ההיעלמות הזאת שלך, אמרת שלא שמת לב שהייתי מחוברת.

נגיד ש..

ואז אני רואה שמלא בנות שמצטלמות כמו שרמוטות מתחילות איתך, ואתה? זורם, בכיף..

מה אני יעשה? ברור שקנאתי קצת, אבל ידעתי שאתה לא רק שלי..

תמיד היה כתוב לי במסן או באייסי שאני אוהבת אותך..

ולך? פעם אחת..

פתאום, בערך כל יומיים, אתה מחליף ת'שמות של הבנות שכתובות לך באוואי..

אחרכך אתה התחלת להזניח..

הכרת מלא שרמוטות..

מלא..

ואז הייתה אחת..

עכשיו אתם חברים, אני לא יהרוס.. אבל היא חברה כלכך טובה שלי..

סיפרתי לה עלינו..

על התקופה שהיינו מדברים כל יום איזה ארבע שעות בפלאפון..

ואני לא מגזימה..

שעשינו במסן שיחת וידיאו..

ראיתי אותך, ואת החיוך שלך..

אתה ראית אותי, ואת החיוך שלי..

חשבתי שאתה הבחור שלי..

חשבתי שאתה הנסיך שלי..

חשבתי שאתה הבנאדם הכי מדהים שאני מכירה..

חשבתי שאתה בעצם, הכל..

יום אחד אמרתי לך: אתה יודע שהתחלתי לשמוע קצת מזרחית ודיכאון? (היום אני שומעת הכל חוץ ממטאל)

ואז כתבת לי משהו כמו: ערסית בעעעע תמותי..

ומה אני יגיד לך?

מאז אנחנו לא כמו פעם..

מה? כי אתה אוהב לשמוע רוק ומטאל?

תבין, מהרגע שנכנסת לי בלב, לא משנה כמה זמן לא דיברנו ולא היינו בקשר, תמיד, אבל תמיד, חשבתי עליך..

אני אוהבת אותך..

אולי לא בתור חבר..

בתור בנאדם..

אתה יקר לי..