אז.. מה ניש?

כשאני אומר יום שגרתי בחיי אני מתכוון לחיים מלאי הרפתקאות וריגושים, לא עוברת שעה

בלי חוויה מיוחדת של איזה רגש מהפנט ועוד כל מיני מילים מלהיבות...

התעוררתי ב6:30, וכמובן שהייתי מוכן ב6:40 שזה מפתיע מכיוון שאני

שוטף את השיער.

לכן מצאתי את עצמי יושב על המחשב, פתחתי לוח שנה של גוגל כך שהאטרקציה

מעסיקה אותי (אטרקציה = לבדוק באתר של בית ספר מתי יש חופשות, לרשום

אותן בלוח שנה, לבדוק עוד פעם מתי החופשות ולבדא שזה מה שיש בלוח,

 לבדוק שלא שמתי את זה ב2010,לבדוק שלא שמתי את זה ב2007)

ירדתי למטה עם שיער רטוב-למחצה לאחר שאמא שלי ניסתה לשכנע אותי לאכול אורחת בוקר,

אבל שיחקתי סופר-מריו בו בעת (באותו זמן, אימבצילים חסרי תרבות ושפה!)

משום מה שמתי אתמול סרטון של לוטרה בפייספוק   -  רוצו לראות!!

נסעתי לבית הספר, לפחות השמיעו ברדיו את השיר של ישראל בר און.

בדיוק כמו פעם.

הייתה לנו הרצאה מאוד מעניינת במטרה להציג לנו פרוייקט של מצויינות בחינוך:

מיכא"ל

מיצוי (ליו"ד אין מילה) כשורים או לאפה

(סתם, שחכתי את ה אל"ף והלמ"ד)

שמענו מדילה אלמגור על כמה שהפרוייקט נהדר כשברקע הסרט מתנגנת לה

מוזיקת ערוץ הקניוות האיך-אנחנו-לא-רואים-את-זה קשורה מאוד למיכא"ל.

(אני נשבע שהיה חלק שהייתי בטוח שאני רואה את המכרז הבטוח)

שמענו על "כיופיט הבית" שהפרוייקט מציע במקום שיעורי בית, על ה14 מפגשים

של 4 שעות כל אחד (אל חשש יש כיבוד) ועל איך שנוכל להגיע לפסגה כמו מטוס

בעזרת הפרוייקט הבן-משמו.

לאחר מכן, נרדמתי בשיעור גיאוגרפיה

 לאחר שטל סטימצקי האלים-משהו

הוציא חצי בכיתה בעקבות אכלית-סנדוויץ' עם חמאה.

טל החמוד העיר אותי בקריאת "איפה נמצאות רוב המדבריות יובל?!" ואני עדיין חצי-מרייר

  (  )

אמרתי "אסיה? אפריקה?".

אגב, אם כבר הזכרנו סנדוויצ'ים אנא הרשו לי לספר לכם על מקור הכריך (הסנדוויץ')

פעם חי לו באושר ועושר אציל בשם לורד סנדוויץ'.

לורד סנדוויץ' היה מהמר מכור שבקושי היה לו זמן לאכול,

הוא ביקש ממשרתיו להביא לו פרוסת בשר בין שני פרוסות לחם...

וכך הומצא הסנדוויץ'!!

ועד היום אנחנו חיים עם הטעם המגעיל והמעוות של כריך מעוך

עם שוקולד ( מרשים לי פעם בשבוע שוקולד...    )

ניפגש בשמחות (טבילות במקווה, שמחת תורה, הלוויה...)