ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב המוכר בחדר, ומנסה באופן פטתי לנסות להסביר מה אני מרגישה.
אי אפשר. אני מיועדת לכשלון בעניין הזה. כנראה שהוא צדק, ובסופו של דבר אני פשוט מונעת את הרגשות שלי מאנשים. הוא אמר שאני פשוט מונעת מעצמי אהבה. כמה מפתיע, הוא שוב צדק.
אני מעוניינת כרגע בתקופה שקטה, לפחות בחודש הקרוב, רק על מנת לסדר לעצמי את המחשבות באופן הגיוני ולנסות (שוב) להבין מה אני רוצה.
אני שונאת את זה כשהוא צודק. זה מעורר בי תחרות. אבל הוא צדק. כל מה שהוא אמר היה נכון באופן מושלם. כמה שאני מפחדת שיפגעו בי, כמה שאני רוצה גבר שלא קיים במציאות האנושית, איך שאני חוזרת על הטעויות שלי, ואיך שכל מערכת יחסים איתי מיועדת לכישלון.
אני חושבת שהחוזק שאני מנסה להפגין, רק חושף יותר ויותר את החולשות שלי. אני יודעת שזה אנושי לטעות, ואני מודעת לעובדה שבשביל לבנות מערכת יחסים נורמלית צריך השקעה וסבלנות ואמונה. ולי אין סבלנות, וקשה לי להאמין באנשים, ואני משתעממת מהר מאוד ככה שאני לא יכולה להשקיע. זה מגוחך. כי אני חושבת שיש בי הרבה דברים טובים, אבל דווקא את אלה שצריך בשביל זוגיות אבדתי איפשהו בדרך.
מה שבטוח זה, שלזיין בשכל, אני יודעת טוב מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
